Fifty wishes | L.S

Fifty wishes- 9

לואי אף פעם לא היה בלחץ מדברים שקרו בבית הספר. הוא אף פעם לא היה בלחץ ממבחנים, מזה שלא הכין את שיעורי הבית שלו, מריתוק שקיבל או מאיחור לשיעור שהוא עשה בכוונה.

אבל עכשיו, עכשיו הוא עמד לסיים את הלימודים שלו באופן רישמי. המנהל של בית הספר נשא את הנאום שלו, ואחרי שיסיים הם הולכים להעיף את הכובעים ולקבל את התעודות. כולם היו פה ביחד עם לואי- אחיות שלו, נייל וליאם יושבים לצידו, המשפחות שלהם, ג׳מה ואן. הארי היה היחיד שלא הגיע, וזה העציב את לואי. הרופאים לא הסכימו לשחרר אותו, אחרי המצב שלו בשבוע האחרון.

״אוקיי, תלמידים״ המנהל חייך, סוקר את החצר ״הגיע עכשיו הזמן שלכם. תחזיקו את החוטים של הכובעים״

לואי נייל וליאם החליפו מבטים נרגשים, וחייכו אחד אל השני. ליבם של השלושה דפק במהירות, והם הרגישו עצב ושמחה ביחד.

״מוכנים? שלוש, ארבע, ו!״

כולם זרקו את הכובעים שלהם, הכובע של לואי פגע בפניו של נייל ושל ליאם בפניו שלו עצמו. לואי צחק, לוקח את הכובע שלו מנייל ומחזיר אותו אל ראשו. הוא הסתכל אחורה, על משפחתו שהביטו בו ובבנים בגאווה. הוא היה יותר מאושר עכשיו.

״ועכשיו, כל אחד מהתלמידים יעלה על הבמה לקחת את תעודת הסיום שלו״ המנהל הורה, והתחיל להקריא את השמות.

״לואי טומלינסון!״

שמו של לואי סוף סוף הוקרא, והוא מיהר אל הבמה. נייל וליאם החליפו מבטים מתרגשים גם הם, ולואי עלה לחבק את כל אחד מהמורים שלו, למרות ששנא כמעט כל אחד ואחד מהם. הוא לקח את התעודה שלו, ונעמד על הבמה הקטנה, לוקח את המיקרופון.

״בדיוק כמו שני החברים האידיוטים שלי שהיו לפני, אני רוצה להודות ל-״ מבטו הופנה אל המשפחה שלו, כדי שלא יישכח להודות לאף אחד מהם, ופתאום רעש של אמבולנס נשמע. כולם היו מבולבלים, כולל לואי עצמו, ונייל וליאם הריעו בשקט, נותנים אחד לשני כיף באוויר.

לואי גלגל את עיניו, זאת היתה מזימה שלהם לחבל לו בנאום, צפוי. בדיוק כשפתח את עיניו שוב, והתבוון לדבר, הוא קפא. הארי יצא מהאמבולנס, עם שני רופאים משני הצדדים שלו. אן וג׳מה מיהרו אליהם, ועזרו להארי להגיע אל איפה שכולם עמדו.

״מה-״ הוא מלמל אל תוך המיקרופון ״הארי מה אתה עושה פה?״ הארי רק משך בכתפיו, ולואי החליט שזה הזמן להמשיך בנאום שלו. הוא כחכח בגרונו, ״כמו שאמרתי, אני רוצה להודות להארי, זה שדחף אותי להמשיך בלימודים שלי למרות כל מה שקרה השנה, ואף פעם לא וויתר לי, וזה מתייחס גם אל האימא המשוגעת שלו. וגם לאחיות שלי, ולהורים של החברים הכי טובים שלי שהיו איתי תמיד גם אחרי שאימא שלי נפטרה״ חיוך ענקי עלה על פניו ״רק בזכותכם אני מקבל את התעודה הזאת, תודה״