מסע אל הלא נודע

הדרך אל הפחד

זה היה יום חם במיוחד, רוב הילדים נשארו בביתם, אולי הם מצאו דרך להתקרר. אבל לא ג'וני. כמו כל יום בחודשים האחרונים, ג'וני עשה את דרכו לעבר העיר הגדולה, הנקראת בפי כל טיווטָאי (Tiwetay). הדרך הייתה ארוכה ומפרכת, וכבר מזמן האוכל והמים שהביא מבתו נגמרו- אך הוא לא ויתר, הוא מצא דרכים לשרוד. הוא היה חייב לשרוד.

ג'וני היה בן ארבע עשרה, רבים אמרו לו כמה המסע המפרך ארוך ומסוכן מדי בשביל ילד. 'כל כך צעיר' הם אמרו. 'אתה מעולם לא תשרוד יום אחד לבדך. הישאר בכפר, כאן בטוח יותר.' , אך הוא לא היה מסוגל לאמץ את המילים אליו, הוא היה חייב ללכת. 'לעולם אל תוותר, תמיד יש עוד תקווה' הוא חזר בראשו על מלותיה המנחמות של אמו. הוא הביט במפה שבידו, אחרי חודשיים של נדידה היא לא נראתה יפה ושמורה כפי שהייתה כשלקח אותה, הוא הצטער לראות את מצבה הרעועה, הוא קיווה לחזור לכפר, יום אחד- ולהחזיר את הגזלה. הם לא היו צריכים אותה. הוא הזכיר לעצמו. אף כפרי מעולם לא היה עוזב את הכפר, ובטח לא הולך עד לדיויטאי. הוא חייך, המחשבה על כך שהוא עשה את הבלתי- יעשה הייתה מלהיבה במיוחד, הייתה לו סיבה טובה, כמובן- אבל העובדה שהוא הראשון אשר העז לצאת וללכת לכיוון העיר הגדולה הלהיבה אותו. הוא תמיד חלם עליה, בעיר הגדולה אנשים לא צריכים להתאמץ כדי לנקות את בגדיהם, תושבי העיר דיויטאי יכולים לנדוד אל הערים הסובבות אותם ולחזור תוך כמה ימים, השמועות אומרות שהם מכשפים, הם מצאו דרך לגבור על הזמן- אך ג'וני האמין בכך שכל הערים מתקבצות ליד העיר הגדולה- כך אמו סיפרה לו, היא ידעה, היא ידעה הכל. רגש אשמה קטן הזדחל לליבו כשהוא נזכר במילותיה, הוא נזכר בפחד בעינייה. 'אני יודעת שחיים קלים נראים מפתים, ג'וני- אבל אל תלך לשם. מעולם אל תלך לשם, הכפר יותר בטוח.'

היא צדקה, כמובן, הכפר היה הרבה יותר בטוח, הכפר היה מקום של משמעת ועבודה, כל אחד ידע את המקום שלו ולא היה מקום לעצלנות או בטלה, זה היה דבר טוב, כמובן, לא פעם אחת קרה שג'וני בירך את מטלותיו או את לימודיו, שהרי בלעדיהם הוא לא היה יודע כיצד לשרוד.

"הי, ילד" ג'וני שמע אדם מאחור. הוא נעצר והסתובב במהירות. האדם היה נראה בשנות השלושים לחייו, הוא היה גבוה, בגדיו מפוארים- התכלת מדגיש את הכחול שבעיניו והוא חייך בחיוך החושף את שיניו המושלמות, הוא נשא על גבו תרמיל מפואר גם הוא, ג'וני תהה כמה אנשים נאלצו לעמול על סוג הבגדים הללו או על התרמיל המפואר. "איפה ההורים שלך? מה קרה לך?" הזר שאל והשפיל את מבטו אל ג'וני, בגדיו לא היו מלוכלכים כי הוא ידע כיצד לנקות אותם, אך הם היו עלובים לעומת בגדיו המפוארים של הזר. ג'וני זכר את מילותיה של אמו 'לעולם אל תדבר עם זרים. הם מסוכנים'. והיא צדקה, כמובן שצדקה, אך אם הוא לא היה מגיב לכמה וכמה אנשים אשר פנו אליו במהלך דרכו הוא כנראה היה נאבד או חוסך מעצמו מספר לילות במיטה נוחה, או אפילו לא מקבל מספר בגדים ממספר כפריים טובי לב במיוחד.