You're matter

Chapter 3

בבקשה שימו לב לטריגרים.

נקודת מבט: לואי

אתמול אני והארי דיברנו בערך ארבע שעות, גם דברים שלא היו קשורים לכל העניין של הפסיכולוגיה.

הארי סיפר לי על אחותו ואימו, הן הדבר הכי חשוב לו, רואים את זה בעיניים שלו, כשהוא מתחיל לספר עליהן מן ניצוץ מופיע בעינייו.

אני חושב שהוא יודע שאצלי העניין עם אימי ואחיותי זה נושא רגיש, כל פעם שהוא ניסה לשאול משהו בנושא התחלתי לדבר על משנו אחר. ולכן הוא לא שאל אותי על זה, ואני מודה לו על כך.

אני סיפרתי לו על נייל, ועל כמה שהוא אידיוט גמור שאהוב רק אוכל.
סיפרתי לו גם על אמיליה מעט והארי רק צחק, צחוק כל כך יפה.

רציתי לשמוע את הצחוק הזה כל היום.

הארי נתן לי את המספר טלפון שלו ואמר שהוא יעדכן אותי בהמשך.
הוא אמר שהמספר זה בעיקרון אם אני צריך עזרה או םשוט לדבר, והוא חייב אותי לשלוח לו הודעה או אפילו להתקשר אם אני צריך.

אני מהנהן בהתלהבות ומודה לו.

כשהגענו למכונית שלו הוא אמר שהוא יוריד אותי כבר בבית כי פיספסתי את כל שעות הלימודים. אני הנהנתי, אך פחדתי שיתקל באבי. או אפילו שיראה אותו מהחלון.

אמרתי לו להוריד אותי שני רחובות לפני ביתי.
אני לא חושב שהוא יודע שזה חא במאת הבית שלי.

נפרדתי מהארי והלכתי לכיוון ׳ביתי׳,
וכשראיתי שהוא נסע המשכתי ללכת לבית שאני בו באמת גר.

ואני יכול להשבע שהחיוך שלי לא ירד מהפנים,
אני לא חושב שאי פעם חייכתי ליותר מחמש דקות שלמות.

מאותו הרגע שהוא פתח את הדלת, כל גופי רעד,מהתלהבות.

וזה מוזר אבל אני מרגיש יותר בטוח עכשיו במיניות שלי.כלומר,
אולי עכשיו זה לא כל כך רע להמשך לאותו המין שלי?

ואני כל כך שמח שיש לי אותו עכשיו.

אני אוהב להכיר אנשים חדשים, אבל רק אם הם נחמדים.

ככה נשארתי עד שהגעתי הביתה.

(TW)
פתחתי את הדלת וראיתי אותו, על הספה והוא כולו מרוח עליה, הוא שיכור גמור. שני בקבוקים ביידו ומזרק אחד זרוק ליד הספה. לעזעאל.

נכנסתי אל הבית בשקט, וסגרתי את הדלת בעדינות כדי שלא ישמע.
צעדתי צעדים קטנים וחלשים.