נ.מ. לואי:
אחרי בערך עשר דקות זאין יצא מהחדר של הארי, "נו?" מיד שאלתי "הוא כרגע שיקר לי לפרצוף במשך עשר דקות בלי אפילו למצמץ" הוא אמר הרגשתי איך הכעס עולה בי יותר ויותר "מה זאת אומרת שיקר לך?" שאלתי צועק את זה מרוב עצבים "ששש אנחנו לא יכולים שהוא ישמע" הוא אמר "אל תדאג לגביי זה דאגתי שהקירות יהיו חסינים מרעש" אמרתי "לגביי השאלה שלך הוא אמר שהוא לא מכיר את ליאם ושהוא חיבק אותו בגלל שהוא היה הבן אדם הראשון שהוא ראה אחרי כל כך הרבה זמן" הוא אמר "שאלת אותו לגביי השם?" "כן הוא אמר שאין לו מושג איך ליאם יודע את השם שלו" הוא אמר "הוא עומד לחטוף על זה" אמרתי "אבל לא עכשיו עכשיו אנחנו צריכים ללכת לדבר עם ליאם" המשכתי, ושנינו ירדנו למרתף.
נ.מ. ליאם:
הייתי אזוק למיטה בתוך החדר הלבן הזה מחכה שזאין או לואי ירדו אחרי מה שהרגיש כמו נצח לואי נכנס לחדר והתקדם לכיווני "אוקיי ליאם אני עומד לשאול אותך כמה שאלות הדבר היחידי שאתה צריך לעשות זה לענות לי ולאמר לי את האמת מובן?" "כן" אמרתי "יופי אז בואו נתחיל שאלה ראשונה מאיפה אתה מכיר את הארי?" הוא שאל במקום לענות לו אבל נשארתי בשקט מפחד מהתגובה שלו "תענה לי! עכשיו!" הוא צעק לא זזתי ונשארתי בשקט "אתה רוצה שאני אקרא לזאין אולי הוא יוכל לגרום לך לענות" הוא שאל והרגשתי את הפחד שלי רק מתעצם "הבנתי" הוא אמר ויצא מהחדר חוזר אחרי כמה דקות עם זאין מאחוריו "עכשיו אני אשאל את זה שוב פעם מאיפה אתה מכיר את הארי?" הוא שאל לא רציתי לענות או יותר נכון פחדתי לענות "ליאם תענה לו" זאין אמר מתקרב לכיווני נשארתי שקט "עכשיו!" הוא צעק ותפס לי את השיער חזק "א-אני מכ-מכיר אותו -מ-מהבית ספר א-א-א-" לא הצלחתי לדבר כמו שצריך גם מהפחד וגם בגלל שהיד של זאין הכאיבה לי מאוד "נו!" לואי צעק "ליאם תנשום עמוק תירגע" זאין אמר מוריד את היד שלו מהשיער שלי מעביר אותה על הגב שלי בצורה מרגיעה לקחתי נשימה עמוקה מנסה לייצב את הנשימה שלי כמה שאני יכול "אני מכיר את הארי מהתיכון אני הייתי בי"ב והוא היה בי" יצאנו במשך שנה אבל אחרי שסיימתי תיכון אני עזבתי לאוניברסיטה ניסינו לשמור על קשר אבל זה לא הצליח התרחקנו עד שלבסוף ניתקנו קשר לחלוטין" אמרתי קצת יותר רגוע "מי נפרד ממי?" לואי שאל נמשל זו השאלה שלא רציתי שהוא ישאל כי לא ניראה לי שהוא יאהב את התשובה שלי יותר מדי הסתכלתי על זאין עם עיניים מפוחדות מתכנן שהוא יוציא אותי מהמצב הזה "ליאם תענה על השאלה" הוא אמר עדיין מזיז את היד שלו "א-אני מ-ממנו" אמרתי והסתכלתי לרצפה "איך היחסים שלכם היו אחר כך?" לואי שאל ואת האמת שעל השאלה הזאת לא היה לי בעיה לענות "כשנפרדתי ממנו לא רבנו שנינו הבנו שזה המעשה הכי טוב לעשות וכמו שאמרתי דיי ניתקנו קשר" אמרתי לואי התחיל להתקרב אליי וזאין קם והלך לעמוד ליד הדלת התחלתי להתרחק מלואי עד שפגעתי בקיר לואי המשיך להתקרב אליי הסתכלתי על זאין מתכנן שהוא יעשה משהו כדי לעצור את לואי אבל כמו פעם קודמת הוא לא עשה כלום. לואי תפס לי את הראש כדי שהעיניים שלי יהיו אליו "עכשיו רק צריך לדעת מי משקר ומי אומר את האמת" לואי אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון "לואי ליאם אמר את האמת" זאין אמר לואי ישר הסתובב אליו עוזב אותי "ואיך בדיוק אתה יודע את זה?" "דבר ראשון אני יודע לזהות מתי ליאם משקר ואם זה לא טוב לך מספיק, בגלל שידעתי שזה יקרה לבסוף רציתי לוודאות שליאם אומר את האמת" "ו...?" לואי שאל "אתה זוכר ששאלת אותי למה לקח לי כל כך הרבה זמן לשים את ליאם במרתף"
YOU ARE READING
.Obsession//L.S
Fanfic(גמור) מה קורה שלואי רואה נער מתולתל עם עיניים ירוקות בבית קפה ומחליט שהוא רוצה אותו רק לעצמו. ⚠אזהרות:⚠ תכנים מיניים אלימות שפה גסה פגיעה עצמית
