תובנות שעלו לי✨

לבד, בודד, ומה שביניהם

יש להיות לבד, ויש להיות בודד.

לבד זה סיטואציה. בעצם, הייתי קוראת לזה מצב פיזי, גופני.
יכול להיות מישהו שנמצא בחדר שלו, לבד, בלילה, אבל טוב לו. הוא שמח.
טוב לו עם עצמו, טוב לו עם החברים שלו, או שטוב לו עם המשפחה שלו. זה לא משנה.
טוב לו, והוא לא מרגיש בודד גם אם הוא כרגע לא עם מה שהוא עושה אותו מאושר.
הוא שמח, (או עצוב. אבל הוא יודע שהוא לא בודד)והמצב הזה של ה 'לבד' הוא פיזי בלבד.

אם לבד זה מצב פיזי, אז בודד זה מצב מנטלי, נפשי.
אתה בודד, ואתה מרגיש שאין לך עם מי לדבר ועל מי להישען.
אתה מרגיש שאין לך כתף לבכות עליה, או אוזן קשבת.
לרוב, מי שמרגיש בודד, הוא לא באמת בודד. הוא רק צריך לפקוח את העיניים. תמיד זה יהיה קשה, כי הבן אדם מרגיש שבור.
אבל שהוא מצליח למשוך את עצמו למעלה, הוא מתחזק, ולרוב גם נהיה בן אדם יותר טוב.

אז בודד וביחד, זה לא בהכרח הפכים.
אלה שלבים, שמשלמים אחד את השני. זה שביל שמתחיל בלבד, עובר דרך המון רגשות, רגעים עצובים ושמחים, ממשיך בבדידות, ונגמר במציאת המקום בו אתה אמור להיות.
כמו ניצחון והפסד.
כדי שבן אדם ידע לנצח, הוא חייב להפסיד קודם. הפסד זה שלב בדרך לניצחון.
גם שאתה מגיע למקום שבו טוב לך, יהיה לך קשיים ומשברים. אלו החיים, וככה הם נועדו להיות, כי כמעט אף אחד לא מעריך את מה שבא בקלות.
אבל הכל זה שלב, ואחרי שהשלב הקשה עובר, מגיע השלב השמח יותר.

'אולי אנחנו בפרק קשה בחיים שלנו, אבל ספרים תמיד משתפרים.' ~ ארץ האגדות, קסם המשאלה ~

מה אתם אומרים? מסכימים, או לא? יש לכם הערות? שיפורים? תגידו הכל בתגובות✨