.Obsession//L.S

פרק 11

נ.מ. הארי:

אני קשור למיטה הזאת כבר בערך שבוע אתם בטח שואלים עצמכם איך אני יודע כמה זמן אני קשור פה אם אין פה חלונות או שעון טוב זה בגלל שלואי בא פעם ביום לתת לי אוכל ומים ולתת לי ללכת לשירותים ולהתקלח וגם אז הוא נמצא בחדר ומסתכל עליי מה שמקשה מאוד על זה שאני ממש אבל ממש צריך לחתוך אבל לואי לא עוזב אותי וגם מתי שהוא כן עוזב אותי אני קשור למיטה ולא יכול לקום או לזוז.

שמעתי את הקליק שהמנעול של הדלת עושה וכמה שניות אחרי זה לואי נכנס והתיישב לידי על המיטה הוא הביא את היד שלו לפרצוף שלי ואני הזזתי את הראש הצידה והוא פשוט הזיז קבוצת שיער מהפרצוף שלי "אני אוהב אותך עם שיער ארוך" הוא אמר "אני לא" מלמלתי "מה אמרת?" הוא שאל לא בקול עצבני אלא כאילו הוא באמת לא הבין מה אמרתי "שאני לא אוהב את זה, אני רוצה להסתפר" ביקשתי נמאס לי מהשיער הארוך הוא תמיד נכנס לי לפרצוף ובכללי הוא מפריע לי "אמממ לא, אני אוהב את זה שהשיער שלך ארוך כיף לשחק איתו" הוא אמר והמשיך לשחק לי בשיער "אבל אני שונא אותו תן לי לגזור אותו ובכל מקרה זה השיער שלי לא שלך אז אני אמור להחליט מתי לגזור אותו" אמרתי עצבני שהוא לא נותן לי להחליט על השיער של עצמי מיד אחרי שאמרתי את זה הרגשתי משיכה חזקה בשיער שלי "אהה תעזוב לי את השיער, אתה מכאיב לי, תשחרר" צעקתי מנסה לשחרר את השיער שלי מאחיזת המוות שללואי יש עליו "מתי תבין אתה. שייך. לי. הגוף שלך" הוא העביר את היד שלא הייתה בשיער שלי על החזה שלי "השיער שלך" הוא המשיך ומשך לי בשיער "אתה" הוא גמר והתקרב עליי והתחיל לנשק אותי בפה הוא העביר את הלשון שלו על השפה התחתונה שלי כדי שאני אפתח את הפה מה שלא עשיתי אז הוא משך לי בשיער מה שגרם לי לפתוח את הפה גם מההפתעה וגם הכאב של המשיכה הוא הכניס את הלשון שלו לפה שלי והעמיק את הנשיקה הוא הפריד את השפתיים שלנו רק אחרי שלשנינו נגמר האוויר "עכשיו אני באתי כדי לשחרר אותך" הוא אמר השפתיים שלו קרובות לשפתיים שלי לא עשיתי שום הבעת פנים או הגבתי למה שהוא אמר כי אני יודע שאומנם אני יהיה חופשי מהחדר הזה אבל אני עדיין תקוע בבית הזה עם לואי. "חשבתי שתשמח" הוא אמר מופתע מחוסר התגובה שלי "אז חשבת לא נכון" אמרתי מגלגל את העיניים שלי "שלא תעז להתחצף אליי הארי" הוא אמר ותפס את הראש שלי והכריח אותי להסתכל לו בעיניים "אני לא מתחצף אני פשוט אומר, איך אני אמור לשמוח שגם אם תשחרר אותי מהמיטה הזאת אני עדיין אהיה תקוע בבית שהוא לא שלי ושאני חייב להיות בו בניגוד לרצוני" "אני קשרתי אותך למיטה הזאת בתקווה שתבין שזה שאני נותן לך להסתובב בבית חופשי זה הרבה ושאני יכול גם פשוט לתת לך להמשיך להיות קשור למיטה הזאת" הוא אמר והיה אפשר לשמוע על הקול שלו שהוא מתחיל להיות עצבני "אתה יודע מה נחשב אפילו יותר מלהסתובב חופשי בבית הזה, להסתובב חופשי גם מחוץ לבית הזה ולראות אנשים שהם לא אתה" אמרתי עייף מהשיחה הזאת האחיזה שהייתה לו על הפרצוף שלי התחזקה והתחילה להכאיב לי ממש "אולי אני פשוט צריך להשאיר אותך קשור למיטה הזאת לא להביא לך אוכל או מים ולא לתת לך לקום אולי אז תלמד איך לומר תודה על מה שאני נותן לך" הוא צעק "לא לא לואי בבקשה" אמרתי מפחד שהוא באמת עומד לעשות את זה כאילו אני לא אהיה מופתע אבל זה לא אומר שאני רוצה שהוא יעשה את זה "כן אני חושב שזה מה שאני עומד לעשות" הוא אמר וקם מהמיטה "לא לואי, אתה לא יכול לעשות את זה לואי תחזור, בבקשה" צעקתי הוא רק יצא מהחדר נועל את הדלת "לא! לואי! תשחרר אותי! לואי אתה לא יכול לעשות את זה!" צעקתי מתחיל להילחם באזיקים מנסה להשתחרר ללא הצלחה אחרי בערך עשר דקות שלי נלחם באזיקים עייפתי את עצמי ונרדמתי עדיין אזוק למיטה.

נ.מ. לואי:

עליתי למעלה כבר לא שומע את הצעקות של הארי, הטלפון שלי התחיל לצלצל אז הוצאתי אותו מהכיס וראיתי שזאין מתקשר אליי עניתי והצמדתי את הטלפון לאוזן "לואי?" שמעתי אותו שואל מהצד השני של הטלפון "זאין?" שאלתי מחכה שיאמר לי מה הוא רוצה, אחרי עוד כמה שניות של שקט שבו הוא לא אמר כלום הבנתי שאני צריך להיות יותר ספציפי "למה התקשרת?" שאלתי את השאלה הברורה מכל "או אממ כן אני צריך לדעת מה הקוד לשער של הבית" הוא אמר "ליאם ישן?" שאלתי "כן" "אוקיי, הקוד הוא 1994" אמרתי "אוקיי תודה אה ולואי אני חייב לדעת מה הקוד של הבית שלך?" הוא שאל "1294" אמרתי לא מבין למה הוא צריך לדעת "ותן לי לנחש שזה תאריך שקשור להארי איכשהו" "כן זה תאריך היום הולדת שלו אצלי אצלך זה רק השנה" "אוקיי וואו טוב אני צריך לנתק ליאם מתחיל להתעורר וגם הגענו אז ביי" "ביי" אמרתי והוא ניתק.

עליתי למעלה מתקלח ונכנס למיטה פותח את המצלמות ומסתכל על הארי. אתם לא יכולים להאשים אותי הוא חתיך וכיף להסתכל עליו ככה כולו קשור בלי יכולת להגן על עצמו. אחרי שהסתכלתי עליו במשך עשר דקות הפסקתי ועניתי לכמה אימיילים מהעבודה ואז הלכתי לישון עם התמונה של הארי בראש.

נ.מ. ליאם:

התחלתי לפתוח את העיניים והרגשתי שמישהו מרים אותי הראש שלי כל כך כאב וכל מה שרציתי לעשות זה לחזור לישון אבל אז נזכרתי מה קרה לפני "שנרדמתי" והתחלתי לזוז כדי שיורידו אותי "תפסיק" זאין אמר וצבט לי את היד "א-איפה אנחנו?" שאלתי מסתכל מסביב ורואה סלון ענקי עם ספה אפורה בצורת ר ומולה הייתה טלוויזיה "בבית שסיפרתי לך עליו" הוא אמר והניח אותי על הספה ונעמד מולי הוא התכופף כדי שנהיה באותו גובה הוא שיחרר את הידיים שלי ונישק איפה שהחבל פצע אותי ואחרי זה הוא פשוט המשיך להחזיק את הידיים שלי בשלו "אתה רעב?" הוא שאל משומקום אבל מה שכן עד עכשיו לא שמתי לב עד כמה אני רעב אז הנהנתי "מילים ליאם" "כן" "יופי, מה אתה רוצה לאכול?" "אממ חביתה?" שאלתי "סבבה" זאין אמר וקם עם היד שלי בשלו ומשך אותי איתו למטבח אחרי שאכלנו והתקלחנו הלכנו לחדר שהיה בו מיטה זוגית באמצע מולה הייתה טלוויזיה מתחת לטלוויזיה הייתה שידה שאני מנחש שתשמש כארון אני לבשתי טרנינג בלי חולצה וזאין לבש מכנסי ספורט בלי חולה נשכבנו על המיטה וזאין משך אותי לחזה שלו ונישק לי את השיער וככה הלכנו לישון.