האימוץ // 1D

פרק 1

~נקודת מבט לואי~
נסענו כולנו בואן שלנו לכיוון משרדו של סיימון. ״אתם יודעים מה הוא רוצה?״ נייל שאל. ״מ היה לו ככ דחוף?״ זאין המשיך כשנכנסנו לבניין ״סוכנות סיימון״ עלינו במעלית ודפקנו על דלת המשרד של סיימון. ״הכנסו, בנים.״ סיימון קרא מהמשרד ונכנסנו. ״שלום סיימון, מה היה ככ דחוף?״ שאלתי אחרי שהתיישבנו על הכיסאות מולו. ״בגלל שהרייטינג יורד, אנחנו צריכים לעשות כמה דברים, דבר ראשון. זאין וליאם, תמצאו בת זוג, יש לי דוגמניות להכיר לכם, לך ליאם, מאיה. ולזאין, גיגי.״ ליאם וזאין הנהנו. ״דבר שני.״ סיימון אמר. אנחנו רוצים שתאמצו ילד/ה.״ הוא אמר. ״מה?״ נייל שאל. ״זה בשביל הפרסום, אתם צריכים לאמץ ילד/ה.״ סיימון ענה. ״אבל סיימון-״ ״בלי אבל, הארי. אתם תאמצו ילד/ה.״ הוא אמר. ״אתם משוחררים, בנים.״ סיימון המשיך. ״טוב..״ ליאם אמר ביאוש כשהם יצאו ממשרדו של סיימון לכיוון הואן השחור שחיכה להם בחוץ. ״אנחנו צריכים לדבר על כמה דברים.״ הארי אמר. ״צריך להחליט, בן או בת?״ זאין שאל. ״בת.״ אני, נייל וליאם אמרנו ביחד. ״מוסכם.״ זאין והארי אמרו. ״באיזה גיל?״ שאלתי. ״אני חושב שבאיזור 12..13..14? הארי שאל.״ כולנו הנהנו כאות הסכמה. ״טוב תקשיבו, מחר בבוקר, נלך לקנות לה דברים ומחר בצהריים נלך לאמץ אותה. אני אלך לקנות לה בגדים, הארי אתה תלך לקנות לה טלפון, מחשב ואייפד, נייל וליאם אתם תלכו לקנות לה את הכלי טיפוח וכל זה, וזאין אתה תלך לקנות לה רהיטים וצבע לחדר.״ אמרתי כשיצאנו מהואן ואחרינו מעריצות. אחרי שהצלחנו לברוח מהמעריצות והפאפארצי נכנסו הביתה.
*יום אחרי*
~נקודת מבט הארי~
קמתי בבוקר, ירדתי למטה וראיתי את זאין ולואי בסלון. ״איפה ליאם ונייל?״ שאלתי. ״הם יצאו לקנות דברים לילדה שנאמץ.״ לואי ענה. ״ואנחנו עכשיו יוצאים.״ זאין אמר והם יצאו מהבית ואחריהם גם אני.
*אחרי שעה*
הגעתי לחנות של אפל. לקחתי אייפון 11 פרו, מקבוק בצבע כסוף ואייפד פרו בצבע כסוף. שילמתי ויצאתי מהחנות.
~נקודת מבט לואי~
נכנסתי לכמה חנויות בקניון וקניתי לה בגדים.
~נקודת מבט נייל~
אני וליאם הלכנו לסופר פארם ולעוד כמה חנויות כאלה והבאנו דוקטור אנא, בוש מים, סבונים וקרמים.
~נקודת מבט זאין~
נכנסתי לכמה חנויות לבית והבאתי צבע לבן עם טיפה שמנת לקיר ועוד כמה רהיטים. הזמנתי ארון, מיטה ושולחן והם אמורים להגיע עוד שעה.
*אחריי 3 שעות*
~נקודת מבט ליאם~
הגענו הביתה,עליתי למעלה וראיתי את לואי, הארי וזאין צובעים את החדר ועוד 2 מובילים שהרכיבו מיטה, ארון ושולחן. סידרנו את הרהיטים. ״טוב, יוצאים?״ שאלתי.
״הלכנו.״ לואי ענה ויצאנו מהבית לכיוון הואן. נסענו לבית
יתומים שנקרא ״המקום הטוב״ (לא היה לי שם טוב יותר
שקט. הערת הכותבת) נכנסנו ובכניסה ראינו אישה, נראת
בסביבות גיל ה30 ועל חולצתה היה תג ועליו רשום ״רונית״
״שלום, באנו לכאן בשביל לאמץ ילדה.״ לואי אמר לרונית.
״שלום! בואו איתי, אני אראה לכם אותן.״ היא אמרה.
הגענו למסדרון מלא בחדרים, החדרים כולם היו ריקים
וכל הילדות היו בסלון. ״מבטנו נעצר על ילדה אחת. נראת
בסביבות גיל ה12-13, שערה היה חלק ובלונדיני, פניה היו
מלאות בנמשים ועל חיוכה נפרסו 2 גומות. ״אותה.״ לואי אמר
והארי הנהן. ״אנחנו ניקח אותה.״ נייל אמר והצביע על הילדה שהיתה עם אוזניות עליה. ״זאת דארסי, אני לא אפרט עוד, אני אשמח אם תוכלו לדבר איתה אתם. לכו איתה לחדרה ותכירו אותה קצת ואז תתנו לי תשובה סופית.״ רונית אמרה. ״דארסי, מתוקה בואי רגע!״ רונית קראה לה. ״היי רונית״ דארסי אמרה כשנעמדה מול רונית. ״דארסי מתוקה, תכירי. הם רוצים לאמץ אותך, אולי תלכי רגע איתם לחדר ותכירו?״ רונית שאלה. ״רוניתת! איזה מצחיקה את! אני מכירה אותם! אלה הם וואן דיירקשן!״ דארסי אמרה. ״ואוו אני לא מאמינה שאני פוגשת אתכם! אתם הלהקה האהובה עלי!״ דארסי המשיכה. ״לכי איתם טוב? שיכירו אותך.״ רונית אמרה. ״בסדר!״ דארסי אמרה בחיוך ו2 גומות נראו מלחייה. הלכנו עם דארסי לחדרה שהיה חדר מספר 186. התיישבתי על הכיסא מול המיטה שלה. ״היי, וואו אני לא מאמינה שאתם רוצים לאמץ אותי!״ דארסי אמרה בהתלהבות.״ ״איזה חמודה את.״ הארי ענה. ״אני דארסי, אני בת 12, עוד 3 חודשים אני בת 13. ואני מעריצה שלכם כבר שנתיים! אני לא מאמינה שאני פוגשת אתכם!״ היא אמרה. פיטפטנו איתה עוד קצת ויצאנו מחדרה. ״רונית, אנחנו ניקח אותה.״ לואי אמר לרונית. ״יופי! תהנו. אני מקווה שתשמרו עליה טוב!״ היא אמרה. ״תסמכי עלינו.״ לואי ענה לה ויצאנו.
נכנסנו אל הואן ונסענו לכיוון הבית. כשיצאנו מהואן מלא מעריצות היו מסביבנו וניסינו לחמוק. אך ברגע שדארסי ראתה את המעריצות היא נבהלה וראיתי את הדמעות בעיניה.
~נקודת מבט לואי~
״דארסי?״ שאלתי. ״דארסי? הכל בסדר?״ שאלתי כשראיתי אותה בורחת אל תוך הבית. היא עלתה למעלה ואני אחריה. כשראתה שיש על אחד החדרים שלט שבו כתוב ״החדר של הנסיכה הקטנה״ היא נכנסה לשם, עלתה על המיטה והתחילה לבכות. ״דארסי? נסיכה קטנה?״ שאלתי כשדפקתי על דלת החדר. ״הכל בסדר? דארסי?״ אמרתי כשנכנסתי. עליתי על המיטה והתיישבתי לידה, עטפתי אותה בחיבוק גדול כשהיא התחילה לדבר. ״לואי..״ היא אמרה בלחש. ״מה דארסי?״ שאלתי בקול שבור. ״את רוצה לספר לי מה קרה?״ שאלתי.
״א..אני.. אני מצטערת..״ היא אמרה וקולה נשבר. ״את לא צריכה להצטער על כלום. מה קרה?״ שאלתי ודמעה נזלה מעיני. ״אני אספר לך.. אבל בבקשה אל תספר לבנים.. אני מעדיפה שזה יבוא ממני.״ היא אמרה. ״ברור.״ עניתי. ״פעם..
אחי הגדול היה.. ג'סטין ביבר. כשהוא התפרסם כולם הכירו אותי בתור אחותו אבל המעריצות לא אהבו אותי. כשראו אותי ברחוב פגעו בי עד לרגע שהגעתי לבית החולים.. שם ג'סטין ואמא שלי לא יכלו להמשיך את זה וגסטין לא רצה שיפגעו בי. אז אמא שלחה אותי לבית היתומים וניתקתי קשר איתם. פעם קראו לי דארסי ביבר. אבל זהו, אני רק דארסי. המשפחה נעלמה מחיי.. לתמיד.״ היא אמרה כשעיני היו מלאות בדמעות וגם שלה. ״ואוו דארסי, אני מצטער ככ. אני לא מאמין. אני מבטיח לך שאני אשמור עליך דארסי. הכל יהיה בסדר.״ אמרתי כשהיא הרימה את ראשה. ״ואוו לואי. אני לא מאמינה. החדר ככ יפה! תודה!״ היא אמרה וקפצה עלי בחיבוק. ״אני שמחה שאימצתם אותי!״ היא אמרה. ״גם אני שמח.. מאוד.״ אמרתי. ״הכל בסדר?״ ליאם שאל כשהתפרץ לחדר. ״הכל טוב ליאם.. תודה.״ דארסי אמרה ויצאנו מהחדר.זאין, הארי ונייל ישבו בסלון. ״היי דארסי, הכל טוב?״ נייל שאל. ״כן מחומצן הכל טוב.״ היא ענתה לו. ״היייי!! חצופה קטנה!״ הוא צעק וקם מהספה, רץ אל דארסי ומפיל אותה על הספה כשלא מספיק לדגדג אותה. ״ניילר תפסיקקק!!״ היא אמרה בצחקוקים. ״בנים תעזרו לי!״ הוא צעק אלינו וכולנו באנו אליו, ממשיכים לדגדג אותה, והיא, נקרעת מצחוק. כשהיא נרדמה לקחתי אותה לחדר שלה ושמתי אותה על המיטה, נשקתי לראשה. ״לילה טוב דארסי נסיכה קטנה.״ אמרתי כשיצאתי. ״לילה טוב לו, אני אוהבת אותך, תודה.״ היא אמרה בלחש לפני שיצאתי.