Best friend or not - L.S

פרק 2

"Too many of us are not living our dreams because we are living our fears"

- Les Brown
——————

שנת 2010 :
שבוע אחרי הלמידה בבית של לואי:
נ.מ הארי
(סוף פרק קודם מי שלא זוכרת ה.כ.)
״האזה! קום, אנחנו עוד נאחר לבית ספר״ קולו של לואי קורא להארי שוב פעם לאותו יום. הארי התמתח במיטה שלו , משמיע קולות מוזרים ,הארי תיישב על המיטה כשעיניו חצי סגורות , מעיר את עצמו בכוח.
״אני קם אני קם״מלמל לכיוון לואי . לפעמים בבקרים כשהם ממש מאחרים לואי מגיע מעיר אותו ואחרי 10 דקות הם יוצאים מהבית . בידיוק כמו מה שקורה היום . הארי ולואי יצאו מהבית של הארי והתחלנו ללכת לבית ספר , יודעים שזה ייקח בידיוק 15 דקות . הבוקר של הארי ולואי מאורגן על הדקה , דבר שבהחלט לא מתאים לשני מעופפים כמוהם.
לואי חיבר את האוזניות שלו לפלאפון שלו והושיט להארי אוזניה אחת , השיר שהתנגן היה רגוע ומתאים לזמן בוקר בו עוד לא התעורר כמו שצריך .

"Look at the stars
Look how they shine for you
And everything you do
Yeah, they were all yellow" לואי שר בשקט ביחד עם הזמר.

"I came along
I wrote a song for you
And all the things you do
And it was called Yellow" המשיך הארי  לשיר.

"Your skin
Oh yeah, your skin and bones
Turn in to something beautiful
Do you know
You know I love you so
You know I love you so"את הפזמון הם שרו יחד והקול שלהם השתלב לרגע יפייפיה.

הם סיימו את השיר בדואט השקט שלנו , מסתכלים אחד לשני בעיניים , הארי לקח נשימה עמוקה , מרגיש שהמילים עומדות לצאת מהפה שלו , ׳לומר לו איך אני מרגיש? ואם הוא ידחה אותי?׳
הארי פתח כבר את הפה ואז נשמע צילצול של בית ספר שהיה במרחק חצי דקה הליכה,הם ראו אותו מרחוק , זה העיר את הארי מהרהוריו והוא הבין מה עמד לעשות , עיניו נפערו. ׳מה חשבת הארי?? אולי אתה גיי וגילית את זה אבל לואי הוא סטרייט לגמרי. וחוץ מזה הוא החבר הכי טוב שלך הוא לא רוצה אותך ככה , ממש לא׳.
״אני מאחר לאוסנת המורה למתמטיקה, אני חייב לעוף , נדבר לואי״ קרא והתחיל לרוץ לכיוון הכיתה משאיר את לואי המבולבל שם , הארי באמת עמד לאחר לה אבל אוסנת אף פעם לא שמה לב לזה . היא קלילה .
נכנס הארי לכיתה והתיישב בכיסא . הארי הניח את הדברים על השולחן והרגיש משהו מוזר בכיסא כשקם ראה שהניחו עליו מסטיק. לעוס , מה שאומר שהוא צריך להוריד את הסוודר האפור הדק שלו ולכרוך אותו סביב המותניים- זה אומר שיהיה לו קר במהלך היום .
הארי שמע את הציחקוקים של הילדים בכיתה והשפיל את עיניו מרגיש מתבייש , אוסנת נכנסה סוף סוף לכיתה והתחילה שיעור.

———————
״ניק מה אתה עושה?״ קולו מעט רעד ופחד התגנב אל ליבי , השיעור האחרון הסתיים , הארי וניק נשארו בכיתה אחרונים , ניק סגר את דלת הכיתה בטריקה ונעל אותה .
״מלמד לקח״ ענה בטון זדוני והחל להתקרב אלי בצעדים איטיים ,״זה מה שעושים בכיתה ,לא?״
״בבקשה ניק לא היום ,אני מתחנן״ הדמעות החלו לזרום מעיניו , הוא ידע עד כמה כואב ניק יכול להרביץ , אבל יותר מזה דאג כי היה אמור ללכת עם לואי היום הביתה והוא בטח מחכה לו בשער.
״הצבע ירוק לא יפה עליך״, הצביע על חולצתו עם ה3 כפתורים העליונים שאהב כל כך,״מהיום אני לא רוצה לראות אותך לובש את זה״ בסוף המשפט הבוקס שלו עף על לחיו של הארי, הארי מעד אחורה מהתנופה של הבוקס ,דמעות המשיכו לזרום כמו נחל מזוג עיניו.
לפני שהספיק להתאושש מהבוקס הראשון ניק העיף לו עוד בוקס ואחרי שראה שנפל לריצפה הוא החל לבעוט בצלעותיו , הארי לא אמר מילה חוץ מלהתגונן ולהתכווץ לתוך עצמו, הוא ידע שאם יגיד מילה זה רק יחמיר , ולכן שתק , נתן לו לעשות בו כרצונו, ולבסוף הוא סיים , אחרי כמות של בעיטות ו3 בוקסים,בסופו של דבר הוא התרומם לחש לאוזניו של הארי ״תיזהר פעם הבאה״ ויצא מהכיתה בגב זקוף.
הארי התחיל להתייפח מכאב, הפעם זה היה יותר מהרגיל , הוא ניסה לקום אך ללא הצלחה . לבסוף הצליח לקום אחרי חצי שעה ,כל גופו היה חבול ובקושי הצליח ללכת , הוא הרים את תיקו והוציא את הפלאפון רואה שיש לו 15 הודעות מלואי ועוד 4 שיחות שלא נענו ממנו. הוא ידע שאם יתקשר לואי יבין שמשהו קרה, תמיד הוא מבין, אז הוא שלח ללואי הודעה.