Love can not be explained-Z.M

פרק 26

הכנסנו את דייסי לתוך האוטו, זאין שם לה סלוטייפ על הפה..היא הסתכלה על לואי במבט מוזר אבל הוא לא הגיב..ואז התחלתי להרגיש מוזר עם זה..זאין נהג לואי מאחורה איתי וגרייס מקדימה עם זאין..ואז התקרבתי ללוא ולחשתי לו "אם אני מגלה שיש לך קשר כלשהו עם הנוכלת הזאת, אני נשבעת לך!..אתה מת, עכשיו אני שמה עליך 7 עיניים" אמרץי בזמן שאני מותכת את חולצתו בעצבים..הוא חייך וצחק, כיווצתי את פני..מה זה היה אמור להביע?! מוזרים כולם פה..חוץ מזאין..ואז חייכתי חיוך קטן מאוהב ובהיתי בזאין יותר נכון הייתי באותו רגע חולמנית.. "מיהה" זאין צעק ואני מהר כזה, "מה, מה קרה?!" נבהלתי.."כלום" הוא צחק."אהה זאין זה לא הזמן!" רציתי להרביץ לו באותו רגע!!
הגענו הביתה, הארי חיכה לנו אבל הוא התנהג מוזר..."הארי?" שאלתי "מה את רוצה ממני יא מטומטמת.." הופתעתי! הסתובבתי לכיוון גרייס..תלשתי את הסלוטייפ שהיה דבוק לה לשפתיים, היא גנחה מכאבים, "מה עשית לווו?!" התחלתי לבכות..היא צחקה "לעולם לא תדעי.." היא גיחחה "לואי, יש לך קשר לזה?" שאלתי בזמן שאני פורקת את העצבים בזה שאני מאגרפת את ידי חזק חזק היה לי גוש בגרון.."אני נשבע לך שלא!" הוא צעק והסתכל על גרייס ברחמים.."זה לא הארייייי!!" צעקתי! "הארי מה קרה לך? זאת אני" בכיתי וחיבקתי אותו ובשנייה הוא דחף אותי לקיר ובכיתי מכאבים..."הארי.. למה?" בכיתי..זאין רץ אליי הוא הסתכל לכיוון גרייס "את תשלמי על זה.." הוא אמר וסחב אותי כמו כלה לכיוון הספה, בקושי ראיתי משהו..התחלתי לאבד את ההכרה...
כשהתעוררתי היה כבר בוקר..זאין לואי והארי היו סביבי..הדבר הראשון שאמרתי אחרי שקמתי היה.."איפה גרייס?" קפצתי אבל זאין החזיר אותי בחזרה למנוחה.."אהה..מיה, גרייס ברחה.." לואי ניסה להגיד.."נתתם לה לברוח?!" קפצתי שוב אבל כמובן שזאין שוב החזיר אותי.."את היית מחוסרת הכר.. " לא נתתי להארי לסיים את דבריו.."אין לך שום זכות לדבר איתי במיוחד אחרי אתמול, הכל בגללךךך!!" דחפתי אותו ובכיתי..הארי הבין והסיט את ראשו למטה.."זאין, לאן היא הולכת, אתה יודע?" שאלתי.."לכיוון נייל ודייסי.." הוא גמגם.."מהה" אמרתי וקפצתי אל מחוץ לספה..זאין לא הספיק לתפוס אותי, אני זריזה בשבילו חח לקחתי את המפתחות של האוטו ובריצה יצאתי לכיוון האוטו..קלטתי שהבנים רצים לעברי..נסעתי מהר לכיוון היער שהיינו בו אתמול..הם נעצרו, התעייפו, אחרי שנסעתי שלוש שעות המכונית נעצרה. הסתכלתי על הסימן של הדלק וראיתי שנגמר הדלק דפקתי על ההגה חזק מעצבים, 'יופי, איזה מזל יש לי!' נאנחתי וחיכיתי שיקרה איזה נס! ופתאום ראיתי בן אדם צעיר ואת האמת גם נאה, הוא עצר ליד הים..בזמן שהוא הלך כנראה לעשות את צרכיו לקחתי את הסוס שלו, עליתי עליו והתקדמתי לעבר היער..
ואמרתי לעצמי, 'כנראה שזה כן יום המזל שלי..' חייכתי חיוך זדוני..