To the end of the world for you- larry stylinson

-31-

נקודת מבט לואי:

"למה?" לחשתי להארי עם דמעות בעיני, הוא הניד בראשו כלא יודע, והחזיק את פני בידיו. "לו הכל יהיה בסדר, זה אבא שלך, הוא יתרגל לזה בסוף" הוא לחש לי בחזרה והניח נשיקה קטנה לשפתיי. "לו אולי תעלה לדבר איתו? אני בטוחה שהוא יבין..." אמי לחשב לי באוזן והנהנתי אליה, עולה לחדרו.

דפקתי על דלת החדר, שומע "הכנס" קטן. נכנסתי לתוך החדר עם ידיים רועדות, רואה את אבא שלי יושב על כסא השולחן וחושב. 

"תגיד לי אני עשיתי אותך כזה? אני חינכתי אותך ככה?!" הוא התחיל רגוע ולקראת סוף המשפט צעק עלי. נרתעתי לאחור, מרגיש את הדמעות עולות לעיני. "אני רוצה שתחזור לאלינור" הוא אמר והרמתי את ראשי במהירות אליו, "מ-מה?" לחשתי בכאב, "אני רוצה שתחזור לאלינור. אני לא רוצה שתסתובב עם הפאגוט הזה שהורס את הטוהר שלך" הוא אמר ומיד הנדתי בראשי במהירות, "אני כבר לא בן 16 אבא, אתה לא יכול להחליט עלי" אמרתי לו, מנסה כמה שיותר לשמור על קול יציב, "אתה זוכר לפני ארבע שנים? ביום ההולדת ה18 שלך? שאלנו אותך אם תרצה שנלך לבית המשפט ונשאיר אותנו האופוטרופסים  החוקיים שלך, אמרת כן. עד שלא תחגוג את יום ההולדת ה24 שלך, אני האופוטרופוס שלך. אתה צריך להקשיב לי." הוא אמר ואני כבר ממזמן הרגשתי את הדמעות זולגות במהירות על לחיי. (אופוטרופוס בין הורה לילד- הוריו של ילד הם האפוטרופסים הטבעיים שלו במשך כל תקופת היותו קטין, כלומר עד לגיל 18. המשמעות היא, שמכוח החוק, עד לגיל 18, ההורים הם אפוטרופסים באופן אוטומטי על ילדם. ביום ההולדת ה18 של לואי הוא והוריו הלכו לבית המשפט והחליטו למנות את הוריו של לואי לאפוטאופסים שלו שוב, למשך 6 שנים, עד יום הולדתו ה-24. ה.כ) יצאתי בריצה מהחדר שדמעות זולגות על פני, מתקדם במהירות לדלת הבית, מתעלם מצעקותיו של הארי שאחזור ואחכה לו, ממשיך לרוץ, בלי לדעת לאן.

---------

אחרי לא מעט זמן ריצה ובכי, הגעתי לצוק שבו הארי לקח אותי לדייט הראשון שלנו. רק להזכר בו העלה דמעות בעיני, להזכר במה שאמר לי.

'ישבנו על השמיכה עם כוס יין בידינו, צוחקים נהנים ומדברים. הארי הניח את ידו על פני והסתכל בעייני, "בזמן כל כך קצר הפכת להיות אחד האנשים החשובים לי ביותר לו. אנשים היו אומרים שזה קיטשי מדי, שזה מהיר מדי, אבל אין לדברים האלו גבול. אתה מדהים לו והמטרה שלי בחיים זה לדאוג שאתה תדע את זה, אזכיר לך כל יום ויום כמה שאתה מדהים וכמה שאתה גורם לכולם לזרוח". אמר והניח נשיקה על שפתי, מנגב את הדמעה הבודדה שנפלה על פני'

נקודת מבט כללית: 

ותאמינו או לא, מאז אותו היום הארי דאג להזכיר ללואי כל יום את זה. בין אם זה נשיקה בבוקר ומחמאה, בין אם זה פתק ליד המיטה שמאחל לו בוקר מדהים כמוהו, ואפילו כל שאר הדברים שהוא אמר, מתהלך בסלון ואומר לו כמה שהוא מסוגל לטבוע בעיניו, או מלטף את שפתיו באהבה וחמלה ואפילו הולך לחבריו ולא מפסיק להגיד להם כמה שהוא זכה. ולואי? לואי משוכנע במאת האחוזים שהוא האחד שזכה פה, רק חבל שהאבא ההומופוב שלו קוטע את זה, קוטע את האושר של הבן שלו.

-----------

אממ טוב?

היה לי בדיוק 40 דק לכתוב את זה, אז תסלחו לי על הפרק הצולע.

אני פה לציין כמה שאתן מדהימות! פאקינג 5.6k צפיותתתתתתתתתתתת פאקינג מטורף! ובנוסף להכל הגענו ל800 הצבעות! אני אוהבת כל אחד ואחת מכן ומעריכה אתכן ברמות.

מטרה: 18 הצבעות, 25 תגובות. 

אוהבתxx