הירח שלי

פרק 2

נמ: גיני
לאחר הרבה מחשבות מעודדות והרבה 'גיני מה עובר עלייך?' הפסקתי לבכות. ואז שמעתי עוד קול חלש, של בכי. לונה. חשבתי לעצמי. המשכתי ללכת בסמטה ושמעתי את לונה ממלמלת משהו על "למה לנסות? היא בכלל לא אוהבת אותי." עמדתי מאחוריה וטפחתי על כתפה בעדינות. היא הרימה את ראשה והסתכלה עלי. היא ניגבה את הדמעות מהפנים שלי ואמרה "או, זאת את" והורידה בחזרה את ראשה. התיישבתי לידה. הייתה שתיקה מביכה ביני לבינה במשך דקה וחצי בערך עד שסוף סוף החלטתי לפתוח את הפה שלי ולדבר. "תקשיבי אנ-" "אני לא בוכה בגלל האח הדביל שלך. אני יודעת שהוא לא אפוי עד הסוף." צחקתי לשנייה ואז שאלתי אותה "אז למה את בוכה?" "יש איזו מישהי, שאני אוהבת, כיותר מחברה. והיא... היא אוהבת מישהו אחר..." היא ענתה לי. "אוי... יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך להרגיש יותר טוב?" "לעזור לי לקום." נעמדתי ושלחתי את ידי לעברה ולונה נעמדה. והתחלנו ללכת ולדבר. לאחר שחזרנו להוגוורטס התפצלנו לכיתות שונות ובדרך לכיתות שלנו קבענו למגדל האסטרונומיה אחרי הצוהריים. לאחר כמה שעות יצאתי למגדל האסטרונומיה לפגוש את לונה. היא חיכתה לי שם. לאחר קצת החלפת סיפורים היא נהייתה רצינית ואמרה שהיא חייבת לדבר איתי על משהו חשוב. "מה ככ חשוב?" שאלתי אותה. "תקשיבי לי, אני צריכה את עזרתך. מה עושים אם את מאוהבת במישהו ועדיין לא סיפרת לו?" היא שאלה אותי.  "טוב, אני פשוט הייתי אומרת לו שאני מרגישה שאנחנו צריכים להיות יותר מחברים, ואז מנשקת אותו. עניתי לה. איזו שאלה מוזרה, חשבתי לעצמי. ואז היא הסתכלה עליי, ונישקה אותי. לאחר שהיא התנתקה ממני הייתי בשוק. רציתי להגיד שאני לא מרגישה ככה, אבל כל מה שיצא לי מהפה הוא  פשוט "לונה..." ואז היא ברחה. ואני נשארתי עומדת שם. לבד.