הירח שלי

פרק 6

נ.מ ג'יני
"ג'יני."
"ג'יני קומי!"
"ג'יני קומי מהר זה קשור לאבא!"
פקחתי את עייני מיידית ומרוב המהירות שקמתי הפלתי את לונה מהמיטה.
"את בסדר??" שאלתי מהר את לונה מתעלמת מהתאומים שמסתכלים עלינו עכשיו.
"כן,כן אני בסדר" היא אמרה קמה מהרצפה משפשפת את ראשה.
"מה קרה לאבא???" שאלתי בבהלה את התאומים
"להארי היה סיוט שאבא נפגע במשרד הקסמים. דמבלדור קרא לכולנו למשרד שלו."
הסתכלתי מהר על לונה, "לכי, זה אבא שלך. אני אחכה לך בחדר המועדון שלי."
הנהנתי ונישקתי אותה נשיקה חפוזה על השפתיים.
"אוווו" שמעתי את הבנים מצחקקים.
לונה הסמיקה והשפילה את ראשה, חיבקתי אותה חיבוק קצר ויצאתי במהרה מהחדר.
דמבלדור יצר לנו מפתח מעבר לכיכר גרימלוד וסיריוס חיכה לנו שם.
כולם עלו לישון אך אני נשארתי בסלון.
לונה! היא לא יודעת שאני לא חוזרת, אני צריכה לכתוב לה שניפגש אחרי חג המולד.
"סיריוס?" שאלתי בקול שקט
"כן ג'יני? למה לא הלכת לישון?"
"אני צריכה לכתוב מכתב למישהי, אתה יכול להביא לי קלף ודיו בבקשה?"
"ברור, חכי רגע"
הוא יצא מהסלון לכיוון המטבח מוציא מאחד הארונות קלף,מעטפה ודיו.
הוא הושיט לי את הדברים וחזר לשבת בספה.
"תודה" מילמלתי בקול שקט
לונה,
דמבלדור שלח אותנו הביתה כדי שנוכל לטפל באבא שלי,
לא ניפגש עד אחרי חג המולד.
שיהיה לך חג שמח3>
ג'יני.
הכנסתי את המכתב למעטפה והבאתי אותו לפיגווידג'ן.
נשכבתי על הספה ליד סיריוס, הוא כיסה אותי בשמיכה ונישק נשיקה קטנה לראשי.
"סיריוס.." מילמלתי בקול שקט
"מממ" הוא המהמם.
"אני יכולה לשאול אותך שאלה?"
"ברור שאת יכולה"
"אם הייתי אומרת לך שאני מהקהילה הגאה, איך היית מגיב?"
"הייתי מגיב כרגיל, הקהילה לא שונה מאף אחד אחר. למה את שואלת?"
"אממ, אני ביסקסואלית"
"זה נהדר!"
"יש לך מישהי או מישהו?"
"כן..." מילמלתי מעט נבוכה
"אני יכול לשאול מי זה או זאת?"
"לונה לאבגוד, היא איתי בשכבה. היא בריינבקלו."
"אני שמח בשבילך"
"תודה" אמרתי בחיוך
"מישהו מהמשפחה יודע?" הוא שאל אותי
"רק התאומים יודעים,רון הומופוב ברמות מטורפות אז אין עם מי לדבר. אני חושבת שביל וצ'ארלי יקבלו אותי אבל פרסי ממש לא"
"עם זה אני מסכים איתך,איך את חושבת שההורים שלך יגיבו?"
"אממ אני לא יודעת.. אולי שאבא יחזור אני אספר בארוחה"
"אני בטוח שהם יקבלו אותך"
"אני מקווה..."
"כמה זמן אתן יחד?"
"לא הרבה זמן... ארבעה שבועות. האמת שהייתי איתה לפני שבאתי לפה."
"יפה, יפה. טוב לכי לישון מאוחר מאוד"
"אני לא רוצה להיות בחדר לבד, אני יכולה להישאר פה?"
"בואי לפה." הוא אמר והתכרבלתי בזרועותיו החזקות.
התעוררתי מריח חזק של אוכל. קמתי מהספה מתעטפת בשמיכה ומתקדמת לכיוון המטבח.
"בוקר טוב" אמרתי בקול ישנוני והתיישבתי באחד הכיסאות.
"בוקר טוב ג'יני" רמוס אמר. הוא שתה קפה וקרא את הנביא היומי, סיריוס עמד במטבח ובישל ארוחת בוקר.
"מתי הגעת?" שאלתי את רמוס
"לפני שעתיים" הוא אמר, מה השעה בכלל?
"מה השעה?" שאלתי, "11:30, מולי וארתור צריכים לחזור מהקדוש מונגו  בשעה 13:00"
"ג'יני, תוכלי להעיר את כולם? ארוחת הבוקר מוכנה"
"ברור" אמרתי בחיוך קטן
עליתי קודם לחדר של התאומים. אני יעיר אותם בצורה שקטה, בכל זאת הם האחים האהובים עליי.
"פרד, ג'ורג ארוחת הבוקר מוכנה תקומו. עוד מעט ההורים באים"
"אנחנו קמים" ג'ורג אמר בקול ישנוני
"אני חוזרת לפה בעוד 5 דקות, אם אני רואה שלא קמתם הלך עליכם" אמרתי בגיחוך.
יצאתי מהחדר מתקדמת לחדר של הארי ורון,
הרמיוני תבוא בחג המולד.
"בנים קומו, ארוחת בוקר!"
רון קם מיד ורץ החוצה,אין הוא פשוט מכור לאוכל.
הארי שיפשף את עיניו וחיפש אחר משקפיו .
התקדמתי לשידה שליד מיטתו והבאתי לו את משקפיו.
"תודה.." היא מלמל בקול עייף וקם מהמיטה. "איך אתה מרגיש?" שאלתי בקול דואג
"כואבת לי קצת הצלקת אבל אי אפשר לעשות בנוגע לזה משהו.. " הוא אמר ויצא מהחדר.
חזרתי לחדר של התאומים רואה אותם עדיין ישנים.
נאנחתי ביאוש ומבינה שאני צריכה להעיר אותם בדרך הקשה.
"אההההההה" צרחתי
"יש פה עכברוש ענקי!!! תתפסו אותו!!!!" צעקתי כל כך חזק שכאב לי הגרון
"מה, איפה!?" הם שאלו ביחד.
התחלתי לצחוק והם נאנחו בייאוש.
הם קמו מהמיטה יוצאים מהחדר, לא לפני שהם מפליקים לי בראש מכה חלשה.
ירדתי אחריהם במדרגות ואחרי שירדנו את כל המדרגות קפצתי על גבו של פרד שלא היה מוכן לזה ונפלנו ביחד לרצפה.
התחלנו לצחוק כל כך חזק שכאבה לנו הבטן.
נכנסנו למטבח עדיין צוחקים, כולם בהו בנו ומיד הפסקנו לצחוק.
ישבנו בשולחן ואכלנו את ארוחת הבוקר.
פיגווידג'ן נכנס בחלון מסיח את דעתי.
לפני שרון הספיק לפתוח את המכתב חטפתי את המכתב מידיו.
"אתה לא רואה שכתוב על זה השם ג'יני ולא רון?" שאלתי בעצבנות.
הוא משך בכתפיו וחזק לאכול. וואו לא חשבתי שאני אקבל תשובה כל כך מהר...
פתחתי את המכתב וג'ורג הציץ בו
ג'יני,
תמסרי לאבא שלך החלמה מהירה.
חג שמח גם לך3>
אוהבת לונה
מבטתי קפא על המילה 'אוהבת' היא אוהבת אותי!
חיוך גדול נמרח על פני, קמתי על רגליי וקיפצתי מהתרגשות בכל המטבח.
"היא השתגעה על השכל?" רון שאל בפה מלא אוכל
"תודה תודה תודה" מילמלתי בהתרגשות ומשכתי את התאומים לחיבוק גדול.
"על מה תודה?" פרד שאל
לחשתי להם באוזניהם "בלעדיכם אני ולונה לא היינו יחד עכשיו. אתם האחים הכי טובים בעולם!!" את המשפט הזה כבר צעקתי והם כיסו את אוזניהם.
סיריוס ורמוס הסתכלו עליי בחיוך, רון הסתכל עליי כאילו נפלתי מכוכב אחר והארי היה עסוק במחשבות משלו.
חזרתי למקום שלי והמשכתי לאכול כאילו לא קרה דבר.
הגיע הזמן לארוחת ערב. אמא ואבא חזרו כבר מהקדוש מונגו, הרופאים אמרו שאם הוא היה מגיע מאוחר יותר הפיגיעות היו יכולות להיות קשות יותר.
התיישבנו לארוחת ערב,שקט שרר בשולחן.
החלטתי לקחת את ההזדמנות הזאת ולצאת מהארון בפניי אבא ואמא.
"אמא,  אבא אני רוצה לספר לכם משהו"
הם הפנו את מבטם אליי וחיכו שאתחיל.
"אממ א-אני ביסקסואלית"
הם הסתכלו עליי בבלבול אז הסברתי את עצמי.
"זה אומר שאני נמשכת גם לבנים וגם לבנות"
"את רואה?! לונה הדביקה אותך! אמרתי לך להתרחק ממנה!!"
אבי הסתכל עליי במבט כועס ועייני התמלאו דמעות, הפנתי את מבטי לאמי ופרצופה היה חסר הבעה.
קמתי מהכיסא ורצתי לחדר שלי. התרסקתי על המיטה ונתתי לדמעות לצאת.
כעבור כמה דקות שמעתי מישהו נכנס לחדר, לא הרמתי את ראשי מהכרית.
"הי.." רמוס מלמל, הוא התיישב על מיטתי וליטף את שיערי.
"הכל בסדר, אני מקבל אותך. תהיי מה שאת רוצה, כל עוד זה עושה אותך מאושרת"
משכתי באפי והרמתי את ראשי מהכרית, "תודה.." מילמלתי בקול חלש.
"את יודעת משהו... גם אני בי."
"באמת?"
"כן, באמת. אני וסיריוס זוג"
הסתכלתי עליו במבט מופתע והמבט המופתע מיד הפך לחיוך.
"אני בטוחה שאתם זוג מהמם" אמרתי מנגבת את דמעותיי בשרוול חולצתי.
"בואי לפה..." הוא אמר בקול חלש ושלח את ידיו קדימה.
נכנסתי ביו זרועותיו נרגעת שהוא מחבק אותי.
"בואי נרד למטה... לא סיימת לאכול"
"ל-לא" אמרתי בקול שבור
"את לא יכולה להישאר כל היום בחדר. בואי נצא, אני אביא לך שוקולד"
צחקקתי והנהנתי, אני בחיים לא אסרב לשוקולד.
ירדתי למטה מביטה במבטים הכועסים של רון ואבא.
נשמתי עמוק והסטתי את מבטי לאמא, היה לה חיוך קטן מה שגרם לי גם לחייך.
נכנסתי לזרועותיה נושמת את ריחה החזק.
היא ליטפה את שיערי ונישקה למצחי.
"אני אקבל אותך לא משנה מה, העיקר תהיי מאושרת. עכשיו תראי לי חיוך גדול" היא אמרה והחזיקה את פניי ביידיה השמנמנות.
חייכתי חיוך גדול וחיוכה גדל.
"יש לך מישהו או מישהי??" היא שאלה בהתעניינות.
כל המבטים הופנו אליי. התאומים הסתכלו עליי בחיוך והנהנו בראשם.
"כן, יש לי מישהי. לונה לאבגוד"
"או, הבלונדינית שהייתה אצלנו בחופש שנה שעברה?"
הנהנתי בחיוך קטן
"את נדבקת ממנה! אני אמרתי לך מיליון פעם להתרחק ממנה!"
"רון! הקהילה הגאה לא שונה מאף אחד אחר! הם בני אדם כמו כולם. הנטייה המינית שלהם לא אומרת עליהם כלום!!" הארי התפרץ. נראה שנמאס לו כל הסיפורים של רון על כך שזה מחלה.
"ויודע מה?! אני גיי. אז אם אני מחלה בשבילך אני יכול ללכת ולא נדבר יותר לעולם!"
הסתכלתי עליו במבט המום וכך גם שאר השאר המשפחה.
"אתה לא הולך לשום מקום" סיריוס התפרץ.
"אני לא רוצה לשהות באותו חדר עם בן אדם שחושב שאחותו והחבר הכי טוב שלו הם מחלה מדבקת!"
"נו מה אתה אומר על זה רון?" שאלתי אותו
"עכשיו שגם החבר הכי טוב שלך מהקהילה הגאה אתה עדיין חושב שאנחנו מחלה?" רמוס המשיך
"אנחנו?" מולי שאלה
"כן, אנחנו. אני וסיריוס זוג" הסתכלתי עליהם בחיוך וכך גם התאומים, הארי ואמא.  אבא נשאב לבועה על רון.
"אני אומר שתלכו לעזאזל" רון אמר וקם מהשולחן.
"רון!" אמא צעקה
"עזבי אמא, הוא סתם אידיוט.