Dear Draco, pt.2 - דראקו היקר, חלק.2

38

ח ו ד ש   מ א ו ח ר   י ו ת ר

א י ז ב ל

איזובל עמדה בחדר קטן וחשוך בקומה הרביעית בבית החולים הקדוש מונגו. מולה הייתה קערת מתכת גדול, שבתוכה שחו באור הכסוף של זיכרונותיו של דראקו.

במשך חודש היא נלחמה בפחד משלה. היא ידעה שצפייה בזיכרונותיו תעצים את כל מה שהיא כבר מרגישה; רק יגרום לה לחוש גלי עצב וחרטה גדולים יותר. היא חששה שצפייה בכל הסיפור שלהם - סוף סוף עדות לכל הרגעים שידעה פעם - תגרום לה להתגעגע אליו מנשוא.

כפי שהתברר, היא כבר התגעגעה אליו מנשוא.  היא לא הייתה צריכה לצפות בדברים שקרו בחיים קודמים כדי להתגעגע אליו עד כדי כך שזה כאב.

היא עשתה את המאמץ להופיע בקדוש מונגו.  היא איתרה את המרפא שטיפל באמה וביקשה להשתמש בהגיגית. והיא הייתה כאן עכשיו, ואין דרך חזרה.

היא צפתה בזיכרונותיה של אמה תחילה, מיד. היא סיפרה לך את כל מה שהיא יודעת, נכתב במכתבו של דראקו. לא יהיו הפתעות. ובכל זאת, חזהה של איזובל הרגיש קשה מהעצבים, ואצבעותיה רעדו כשהיא רוקנה את הבקבוקון להגיגית.

הבקבוקון של אמה כלל חלקים קצרים מהחיים שחלקו. קטעי ילדות של איזובל, שם שני הוריה שמחו ובריאים, שם צחקו ורקדו יחד והכל היה טוב. איזובל צפתה בילדה הזעירה בת האחת עשרה מקבל את מכתבה בהוגוורטס כשההורים הסתכלו, צפתה בעצמה מחבקת את אמה ואביה ונכנסת להוגוורטס אקספרס; התבוננה באמה מנגבת דמעות כשהדלתות נסגרות והרכבת התגלגלה משם.

אלה היו רגעים שאיזובל זכרה בעצמה, כמובן, אבל היה מוזר להתייחס אליהם מנקודת המבט של אמה. זה היה מוזר לחשוב על מערכת היחסים שלה עם אמה מצד אמה ולא משלה, וזה היה כאשר צפתה באמה שמביעה את הידיעה על מות אביה של איזובל - היה כשראתה את אמה עוצרת את נשימתה בזמן שחיכתה לאיזובל.  לחזור מהוגוורטס - שגם איזובל התחילה לבכות.

הסצינה התמוססה, ואיזובל עמדה בסלון ביתם הישן. היא ראתה את גופה שלה מונחת על הספה, כוויה בצורת כוכב על גרונה. אמה כרעה לצידה והתייפחה על הבת שכמעט איבדה.

היא התבוננה בלוסיוס מאלפוי פורץ פנימה, צפתה באמה צורחת ועומדת על שלה כשאיים עליה. היא צפתה במגי שקיבלה החלטה נחרצת שתשפיע על מהלך כל חייהם. מגי ארזה את חפציה, מחקה את זיכרונותיה של בתה במבטו של עיני הנשר של לוסיוס, וכפי שהוראה, מחקה גם את זיכרונותיו של לוסיוס ונרסיסה. היא העבירה את איזובל לביתן החדש וכמה ימים לאחר מכן, איזובל חזרה להכרה.

המקום התמוסס ואיזובל מצאה את עצמה בחדר השינה של אמה. מגי עמדה ליד החלון שלה ופתחה מעטפה. היא החליקה החוצה שתי חתיכות קלף נפרדות.

המכתב הראשון נחתם על ידי נרסיסה מאלפוי. היה כתוב רק:

אני מצטערת על אובדן בתך.