Best friend or not - L.S

פרק 18

"Friend is the one who next to him you can be yourself"

——————
חודשיים מאוחר יותר -

״שק שינה?״
״יש״
״פנס?״
״יש״
״מרשמלו?״
״נייל באמת? זה אבל לא התיק של האוכל!״
״לואי,אתה מפריע לי״
הבנים ישבו כל אחד בחדרו שלו אך שיחת הוידאו שלהם חיברה בינהם וכך יכלו לתקשר בזמן שהם מסדרים את התיק שלהם לקמפינג שרצו לצאת אליו עוד לפני הרבה זמן.
הם החליטו שלכל אחד יהיה תיק לכל הדברים החשובים כמו בגדים ופנס ותיק נפרד לכל האוכל שכל אחד צריך להביא. הבעיה היא שנייל כל הזמן מכניס אוכל לתיק החשוב . מבחינתו זה חשוב כמו בגדים .
״קדימה נייל! יש תיק אוכל במיוחד בשביל זה,שאותו כבר ארגנו!״ ניסה הארי לשכנע את נייל, אך לשווא. ולכן לאחר עוד כמה דקות הם החליטו להשאיר את זה כך.
״נייל תמשיך לקרוא ,מה עוד צריך?״ אמר זאין .
״בגדים חמים ללילה?״
״יש״
״אגב,מי אמר שיביא אוהל?״ שאל ליאם
״אני, אבל אני אצטרך עזרה בלהביא אותו, האז אתה יכול לעזור?״ שאל לואי וחייך אל הארי שהיה נראה כאילו הרגע התעורר,למרות שהתעורר לפני שעה .
״בטח לו״ חייך הארי, הוא יכל לבהות בעיניו הכחולות של לואי במשך שעות וזה לא יפריע לו.
״זוג יונים! תפסיקו להתנשק וירטואלי! אתם גרים בית ליד בית זוכרים?״ קרא נייל וקירב את פניו למסך כדי להעביר את המסר שלו טוב. לואי והארי סיפרו לבנים על הזוגיות שלהם החדשה וביקשו מהם לשמור את זה כרגע בניהם, הם לא רצו לספר עדיין למשפחות.
הארי כיווץ את גבותיו והתנתק. הבנים לא הבינו,למה שהארי יהיה כל כך רציני לגבי מה שנייל אומר, הם חמישתם יודעים שנייל צוחק כמעט כל הזמן ואין טעם לקחת את מה שהוא אומר ברצינות.
״זה משהו שאמרתי?״ שאל נייל ומבט אשם נסוך על פניו. הוא לא התכוון להעליב או לפגוע במתולתל.
אחרי דקה בערך דלת החדר של לואי נפתחה והארי עמד בראשה. החיוך שלו היה גדול. הוא ידע שמצלמת המחשב מצלמת גם את הדלת כך שהבנים יכולים לראות שהוא נכנס.
הוא הלך אל לואי במהירות ונשק לשפתיו מול המצלמה ,לואי חייך כנגד שפתיו של הארי והניח את ידו על צווארו. למרות שהיו ביחד רק חודש בודד הם הרגישו שזה הכי טבעי בעולם. הם הכירו אחד את השני טוב מאוד וידעו שהם לא הורסים את החברות שלהם ,הם בטוחים בעצמם מאוד.
הבנים דרך המחשב קראו והריעו לזוג שהתנשק מולם, לואי התנתק מהארי לבסוף והסתכל למסך כשראה את הבנים מריעים להם התחיל לצחוק.אך הוא לא ראה את הארי, שלא הצליח להוזיז את עיניו מהנער הצוחק. הוא אהב בו הכל,מהעיניים הכחולות, לשיער הברונטי, מהאף הקטן,לקול האהוב על הארי. הארי תמיד ביקש מלואי לשיר לו, הוא תמיד אמר לו שהוא אוהב את הקול שלו ושיש לו קול מלאכי. גם כשאחרים אמרו שהקול שלו מוזר הארי היה קם מיד ומגן על לואי. זו הייתה הסיבה למה בבקרים כשהלכו לבית ספר הם היו שרים מעט ,אלו היו בין הזמנים הכי אהובים על הארי.
״האזה״ קרא זאין וצחק,״תתעורר! אתה בוהה״
הארי הסמיק בתשובה אך לא הגיב, ולכן לואי היה זה שהגיב לכך, הוא משך את הארי לשבת בין רגליו על הכיסא הגדול וקרא לזאין לשתוק ושלא יצחק על האזה.
זאין חייך ונענע את ראשו לצדדים בתשובה לאמירתו של לואי.
״טוב חברים, חכו רגע בטוח שהבאנו הכל? אני מרגיש ששכחנו משהו ,מה עם מחצלת? נייל אתה מביא?״ שאל ליאם, הוא הרגיש כמו האבא של החבורה ,הם לפעמים התנהגו כילדים והוא היה משליט את סדר.
״כן פיינו, הבאנו הכל״ קרא נייל ונשכב על המיטה, הוא כבר מאס בלסדר את התיק.הוא רצה כבר לצאת .
״וכריות?״ בדק ליאם
״אני מביא״ ענה זאין.
״והארי אתה מביא מצלמה?״
״כן לי, תרגע כבר״ ענה הארי וקרא לליאם בשם החיבה שאהב לקרוא לו,״אל תשכח להביא שקיות זבל״ הזכיר לליאם. ליאם הנהן ורץ להביא.
״הוא קצת לחוץ הבחור״ אמר זאין.
״בסדר הוא ישתחרר ברגע שהוא יישן איתי באמת יום אחד״ אמר לואי בחיוך רחב וחיבק את הארי מאחור, לואי שיחק להארי בשיער שכל כך אהב.
ניל צחק וזאין חייך , הארי היה עסוק בלהנות מהמגע של לואי. הוא לא חשב שהוא אי פעם ישב איתו כך, גם לא בחלומות הפרועים שלו.הוא נשען אחורה אל לואי ונצמד אליו עוד קצת כאילו קיווה שהוא לא יתעורר מהחלום הלא מציאותי הזה כיביכול.
״האמת הארולד,חשבתי כבר שנעלבת ממני מקודם, כבר הרגשתי רע,זה לא היה פייר״ סיפר נייל להארי על תחושותיו 10 דקות קודם.
״מצטער ניילר,אבל אתה צדקת. אנחנו גרים בית ליד בית,אין טעם שניהיה בנפרד״ השיב הארי,ואת חציו השני של המשפט אמר והסתכל על לואי. הוא חשב על כמה מדהים זה יכל להיות אילו רק הם היו גרים יחד. רק מהמחשבה צמרמורת נעימה עברה בו.
״שמעת זאין? אני צדקתי!!״ קרא נייל בחיוך גדול בזמן שלואי הרגיש בצמרמורת של הארי כאשר לחש לו באוזן אם להביא לו סוודר, לואי חשב שקר להארי, הארי רק חייך מהדאגה של לואי והניד את ראשו.
לואי חייך ונשק להארי בראשו,והמשיך לשחק בתלתליו האהובים של הארי. מאז שהיה ילד היה משחק לואי עם שיערו של הארי, כל פעם שהארי היה מסתפר אפילו קצת לואי היה מיד מוחה בכעס ומוריד לפחות דמעה אחת על השיער שכבר אבוד וגזור.
כשליאם חזר הוא סיפר להם על כך שחשב שנגמר להם השקיות זבל ומעט נלחץ אך לבסוף הבין שמרוב הלחץ הוא בדק במגירה הלא נכונה.
״טוב חברים, עוד שלוש שעות יש שקיעה, כדי שכבר נצא כדי שנוכל להספיק להכין את כל האוהלים והמדורה לפני שניהיה חושך״ אמר ליאם , הבנים הסכימו איתו וניתקו את השיחה ,כך יכל כל אחד מהם להתארגן ולצאת אל מקום המפגש שלהם- פארק נחמד שהיה בידיוק אותו זמן הגעה מכל אחד מהבתים שלהם.
הארי נפרד מלואי ורץ אל ביתו להתארגן, הוא מיהר להביא את התיק החשוב ואת תיק האוכל שהכינו עוד מראש. הוא לבש חולצה בורדו שגזירה בשרווליה ומכנס שחור קצר, נעלי הספורט שלו הוא נעל במהירות ודחף את משקפי שמש על החולצה הגזורה,למקרה וירצה לשים אותם מחר בבוקר.
הוא יצא הכי מהר שיכל וכבר ראה שלואי מחכה לו בשביל הגישה ,הארי חייך ומיהר אל לואי בריצה קלה, הוא אחז בידו של לואי והם התחילו ללכת לכיוון הפארק, ההליכה הייתה בסך הכל 5 דקות בהן לואי והארי דיברו מעט ולפעמים שמרו על שתיקה נעימה, אך מה שבטוח היה שידו של לואי לא עזבה את של הארי.
כאשר הגיעו ליאם וזאין כבר הגיעו והם חיכו לנייל,שהגיע כעבור חמש דקות עם משולש פיצה בידו, וגיטרה כמובן על כתפו, נייל אמר שקמפינג בלי שירים ליד המדורה זה לא קמפינג מושלם ולכן לקח על עצמו שלהיות הנגן שלנו.
״אני צריך לשאול מתי שהספקת לקנות ולאכול מגש שלם של פיצה?״ שאל זאין ברטוריות את נייל, שכמובן רק חייך ולא ענה.
הם הלכו יחד אל התחנת אוטובוס שמשם היה להם נסיעה באוטובוס של חצי שעה עוד קצת הליכה והם מגיעים אל היער בו הרבה צעירים עושים קמפינג.
כל הדרך הבנים דיברו בינהם והחליפו התרגשויות בינהם על היומיים הקרבים והמהנים. היד של הארי לא עזבה את של לואי לאורך הדרך.
״תסלחו לי״ קול נשי נשמע מאחורי הארי, הוא הסתובב וראה אישה בוגרת בסביבות גיל ה-45 שלה.
״כן גברתי?״ ענה הארי בנימוס.
״אתם זוג?״ היא הצביעה על הידיים השלובות של לואי והארי.
״כן״ חייך לואי והעביר מבט מאוהב ורגוע אל הארי. אך תשובתה של האישה הפריעה לרוגע שהיה לו.
״תוכלו להתרחק? אני לא רוצה שהבן שלי יראה דברים כאלו, זה לא יאה״
״סלחי לי?״ שאל לואי הוא חשב שלא שמע טוב , הארי הניח את ידו על חזהו של לואי וניסה להרגיע אותו, הוא רצה מהומה ויותר מזה הוא הרגיש מבויש, כאילו משהו שונה בו ,משהו מגעיל בו.
״תסלחי לו בבקשה, אני מצטער אנחנו נתרחק״ ענה הארי בקול מפייס אך מבואס מעט . האישה הנהנה וחזרה אל מקומה מרוצה.
״מה? הארי! איך אתה ניתן לה לדבר אלינו ככה?״ קרא לואי והעביר אל הארי מבט לא מבין, מבולבל ואף כעוס מעט.
״אל תכעס אלי״ ביקש ,״אני לא רוצה מהומה, ויותר מזה אולי היא צודקת״
״אני לא כועס ,אבל היא צודקת? האז ,זה שטויות מה שהיא אומרת״ אמר לואי והרים את מבטו שמושפל של הארי אל עיניו ,״אין לה זכות לומר לנו את זה״
״לואי״ נאנח הארי,״הטבע זה גבר עם אישה, גבר עם גבר זה לא טבעי,זה מוזר״
״זה לא מעניין אותי מה הטבע, אותי מעניין שאני אוהב אותך, ואני רוצה רק אותך,לא שום בת אחרת ,וזה כל מה שחשוב לי״ התוודה לואי,״אתה חשוב לי, שאתה מאושר, שלא חסר לך כלום. שנעים לך ולא קר מידי או חם מידי״
הארי קפא, לואי אומנם אמר להארי שיש לו רגשות אליו אך לא אמר לו את שלושת המילים האלו. וכעת אחרי שאמר הארי הרגיש התרגשות שאין כמותה, הוא חשב שהוא לא יכול לאהוב את לואי יותר אך הנה זה הוכיח את עצמו כשגוי, הוא יכול מאוד, במיוחד כשלואי דואג לו כך.
״אני אוהב אותך גם לו״ השיב הארי עם עיניים נוצצות, לואי אמר שהוא אוהב אותו, מה הוא צריך יותר מזה?
לואי נרגע כאילו ברגע וחייך אליו חיוך רחב ואוהב, הוא הקיף את גופו של הארי בזרועותיו וחיבק אותו, הוא נשק לצווארו וכשהתנתק הוא חייך אליו שוב, הפעם הוא סובב אותם כך שגבו של הארי פנה אל האישה הבוגרת ואז נשק לואי לשפתיו של הארי נשיקה קצרה ואוהבת.
״אתה כנראה צודק. בקשר לאישה הזו,אך אני לא רוצה לתת לה להרגיש חוסר נוחות״ השיב הארי אחרי שהתנתקו והתרחק מעט.
״הו איך אני אוהב אתכם חבר׳ה!״ נייל קרא כשהניח את זרוע אחת שלו על גבו של לואי והשניה על גבו של הארי. הם חייכו אל נייל וצחקו.
״אנחנו יורדים פה״ הודיע ליאם כשהם הגיעו אל התחנה הנכונה.
כאשר התחילו לרדת הארי ,נייל ,ליאם וזאין ,לואי נשאר עוד שניה אחת ורק כשראה שהארי לא מסתכל והאישה הבוגרת בקשר עין איתו הוא שלח אליה אצבע שלישית בידו הימינית עם חיוך מתגרה וירד מהאוטובוס.
הם הלכו מעט וכאשר הגיעו אל המקום אותו בחר ליאם להקים את המחנה שלהם הם הניחו את הדברים התחילו לארגן את הכל, מהאוהלים אל המדורה ועד לזולה המעוצבת שלהם.

——————
מקווה שאהבתם,
תגיבו ותצביעו!
אוהבת❤️