ג'רי החליט שאנחנו צריכים להתגבש כקבוצה אחרי מה שקרה אתמול, ושהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא משחקי הגיבוש הטובים והישנים. אחרי שחזרנו לשטח שלנו וסידרנו אותו קצת, התחלנו לשחק במשחקים המציקים שיש בכל תנועת נוער. מצב הרוח שלנו עדיין היה ברצפה, בעיקר אחרי שראינו את קרטוני הפיצה הריקים של קבוצה עשר שהיו זרוקים בשולי השטח שלהם. אפילו ג'רי עיקם את אפו ומלמל משהו על 'לכלוך מיותר'.
הבטן שלי התחילה לקרקר בסביבות עשר בגלל ארוחת הערב הדלה של אתמול. סיימנו עם המשחקים הנוראיים ואכלנו ארוחת בוקר, ואז הלכנו אחרי ג'רי אל גבול היער. עוד לא הגענו לחלק הזה של המחנה, אבל אני חייבת להודות שהוא די מגניב. ג'רי אמר שאנחנו צריכים לחכות שם כמה דקות, בלי לטרוח לומר לנו למה. אני חושבת שאפילו הוא התייאש מאיתנו בשלב הזה.
אחרי חמש דקות, עוד קבוצה התקרבה לעברנו. כשזיהיתי אותם, הלב שלי צנח. קבוצה עשר. ברור. "זה הדבר היחיד שחסר לי עכשיו", סיננתי לדניאל שישב לצידי, והוא הנהן בשפתיים קפוצות. הם התיישבו מולנו, מישל עם החיוך המעצבן הקבוע על שפתיה ועוד כמה נערים שהספקתי לזכור את שמם: עידו, בחור גבוה שתקן ומתולתל שמישל לא הפסיקה להימרח עליו, שוהם, נערה בלונדינית שנצמדה אל מישל כמו אדם טובע לגלגל הצלה, עומר וליעד, שני אידיוטים שצחקו מכל מה שהטיפשה הזו אומרת ומיה, שדווקא יכלה להיות בסדר אם היא לא הייתה מסתובבת בחברה כל כך גרועה. זו הייתה החבורה הראשית שמישל הספיקה לבנות סביבה, וגם הקולנית ביותר בקבוצה עשר. הכרתי בנות כמוה: היא אולי כלבה, אבל היא מגנט לאנשים, והם נמשכים אליה כמו יתוש לאור בוהק. היא גורמת לאנשים לרצות להסתובב איתה, ומצליחה להקים חבורות בנקישת אצבע. הדפוס הזה מוכר לי היטב, כי סופיה פועלת בדיוק ככה. היא הלב הפועם של הקבוצה בלי להתאמץ בכלל. זה בדיוק מה שמישל עשתה כאן, בפחות מחמישה ימים.
"טוב חברים", קרא ג'רי ופנה אל שתי הקבוצות. "רצינו לעשות לכם פעילות משותפת, כי אתם קבוצות מקבילות וחשוב שתכירו אחד את השני טוב יותר. לכן אני וליאל דיברנו עם חגי ורותם, והחלטנו לשחק איתכם משחק שאנחנו מקווים שיעזור לכם להכיר קצת וליצור חברים חדשים. כולם יודעים לשחק דגליים?"
ג'רי הכריז על הגבולות: מגבול היער עד לתחילת השטח של קבוצה שלוש. הוא סימן בחבלים את השטחים המוגנים, והוציא שתי בנדנות מהכיס. הוא הניח את הבנדנה האדומה בשטח שלנו, ואת הבנדנה הירוקה בשטח של קבוצה עשר. המבט שלי התנגש עם זה של מישל, ומשהו בי התקשח. "איזה כלבה", סיננתי והסתובבתי. דניאל גיחך. "רק אל תהרגי אותה. זה פלילי".
"עזוב, צער בעלי חיים".
ג'רי שרק, והמשחק התחיל. אני ודניאל רק רצינו לנצח את מישל, והסתערנו אל הדגל. הקבוצה שלנו לא הייתה מתואמת באופן מדהים, כאילו ממש תיאמנו לא להיות מתואמים, ואחרי שתי דקות אני, דניאל ומיכאלה כבר נתפסנו. המדריכים עברו לדבר בצד כשראו שהמשחק זורם, מחוץ לטווח שמיעה. אחרי חמש דקות משחק משפילות, יעל ניסתה את מזלה ורצה אל הדגל. מישל תפסה אותה בחצי הדרך וצחקה. "אחת כמוך חושבת שהיא יכולה לרוץ? מצחיק. תחזרי לספה, מותק".
YOU ARE READING
מחנה קיץ
Dla nastolatków- הסיפור הושלם!- חיוך ממזרי עלה על פניה כשהיא נשענה על המשקוף. "ספרי לי על האהבה הראשונה שלך, אלי". פלטתי אנחה. היא רוצה לשמוע את זה. "את כבר יודעת עליה הכל", אמרתי לה. "מסוכנת. מדהימה. מטורפת". להגיע למחנה קיץ? נחמד. להגיע למחנה קיץ שאת בכלל לא רוצ...
