מחנה קיץ

פרק 8 - מיץ פטל

"אליאנה!" קראה מיכאלה ורצה לעברי בהתלהבות. היא נראתה קורנת, חיוך נרגש מתוח על שפתיה. היא לקחה לעצמה קצת אוכל מהסיר של ארוחת הצהריים והתיישבה לידי. "את לא מאמינה את מי פגשתי".

"למחנה הזה יש נטייה להפגיש אותך עם אנשים מוזרים", אישרתי. "מי זה היה? חבר מהעבר? בן דוד רחוק? אקס מיתולוגי?"

היא הנידה בראשה. "לא לא. זה ג'וני! מכירה אותו? אחד המדריכים של קבוצה חמש".

הנהנתי. ג'וני זה הבחור שמדריך יחד עם אמילי. "אני יודעת על מי את מדברת".

"יפה. אז דיברתי איתו די הרבה עכשיו – הוא בערך בגילנו – והוא אמר לי בסוף השיחה שהמדריכים הצעירים יותר מארגנים איזו מסיבונת בערב, ושאני יכולה לבוא כי אני מהקבוצה הבוגרת ולהביא איתי מישהו אם בא לי. את תבואי איתי, כן?"

נשכתי את שפתיי. "למסיבה של מדריכים?" שאלתי בהיסוס.

"אל תהיי קשה, אליאנה, חלקם בגילנו! הדבר היחיד שמבדיל ביננו זה החולצות, שאני מקווה שירדו בסוף הערב".

גלגלתי עיניים וחייכתי. "את נוראית".

"זה אומר שתבואי?" היא שאלה בחיוך ממזרי.

"אני אבוא", אמרתי בכניעה והיא פלטה קריאת התרגשות. רק אחרי שאמרתי את זה הבנתי שאני אצרך למצוא דרך להתחמק שם מאמילי, שבוודאות תהיה חלק מהמסיבונת הזו.

בערב, מיכאלה התעקשה שנלך להתארגן למסיבה. הברזנו מפעילו הערב וחמקנו לשירותים עם סט בגדים להחלפה. הצלחתי לשכנע אותה ששמלה זה קצת מוזגם (למה היא הביאה שמלה למחנה קיץ?) והיא הסתפקה בחצאית קצרה וגופייה צמודה. אותי היא הכריחה ללבוש שורט קצרצר וחולצת בטן צמודה, וחייכה בגאווה כשהביטה על התוצאה. "את לא יכולה לומר שזה מוגזם מדי, נכון?"

זה לא הרגיש מוגזם מדי, והייתי חייבת להודות שזה ישב יפה. "בסדר. אני אלבש את זה".

"פצצה", קפצה מיכאלה. "עם זה את על בטוח תתפסי איזה מדריך חתיך".

לקחתי נשימה עמוקה, והחלטתי החלטה של רגע. "האמת שיש לי חברה".

היא הסתובבה אליי, מופתעת. "רציני?" היא שאלה ואני הנהנתי. "וואו. את לא נראית", היא אמרה ואני גיחכתי. "אין לנו מדים".

"כן כן. נו, אז מי זו חברה שלך?" היא שאלה, מחייכת בהתלהבות. "שם, תיאור, הכל".

"קוראים לה סופיה", אמרתי לה. "ואני אראה לך תמונה ברגע שיחזירו לנו את הטלפונים".

"חסר לך שלא!" היא קראה והתחילה להוציא איפור. "שווה?"

"מאוד", חייכתי ומיכאלה צחקה. "תראו אותך כבר מסודרת. תגידי, יש לך קונסילר במקרה? שכחתי את שלי בבית".

התאפרנו בקטנה ולבשנו סווטשירטים כדי להסתיר את הבגדים היפים ששמנו. נאלצתי ללבוש שוב את הסווטשירט של אמילי, ויכולתי רק לקוות שהיא לא תראה אותי מסתובבת איתו. חזרנו לשטח של הקבוצה, פיזרנו את הפח של קבוצה עשר על המזרנים שלהם בדרך, וחיכינו בסבלנות שג'רי וליאל יעופו משם. אחרי שהם עשו את ספירת הלילה הרגילה שלהם והלכו חיכינו רבע שעה, ואז הורדנו את הסווטשירטים ופנינו לכיוון השירותים במהירות, לפני שמישהו ישאל שאלות מיותרות. עשינו סיבוב, ואז מיכאלה התחילה להוביל אותי לכיוון היער. "לאן?" שאלתי אותה בשקט.