מחנה קיץ

פרק 9 - מטאפורות בטעם שוקולד

לא ראיתי את מיכאלה עד הבוקר שלאחר מכן. כולנו התכנסנו באוהל הראשי כדי להקשיב להסבר של אורן עד היום, ולקראת הסוף היא רצה לעברנו ותפסה את מקומה לידי. היא נראתה כאילו, טוב, כאילו היא לא ישנה כל הלילה. "מיכאלה!" ג'רי לחש והתקרב אלינו במבט תקיף. "איפה הייתה הבוקר בזמן ההשכמה?"

"שירותים, המדריך", היא ענתה. ג'רי בחן אותה לרגע ואז הסתובב, והיא שפשפה את העיניים. "אני בהנגאובר של החיים", היא מלמלה אליי כשהוא יצא מטווח שמיעה.

"שתית?" שאלתי בהפתעה. "מאיפה?"

"ג'וני", היא ענתה.

"נו? איך היה?"

היא הביטה בי במבט מהורהר. "את יודעת אליאנה, איך זה להתמזמז עם מישהו במסיבה? זה נחמד, וזה כיף, אבל זה לא משתווה בכלל ללהיות עם מישהו שאת באמת רוצה. זה כמו לאכול מקופלת: זה טעים, אבל זה לא קינדר בואנו".

הרמתי גבה, והיא הטתה את ראשה בבלבול. "אל תגידי לי שחשבת שאני באמת רוצה את ג'וני. חוץ מזה שהוא חתיך, הוא מתנהג כמו ילד".

"אה, לא, זה ממש לא מה שחשבתי", גיחכתי. "לא חשבתי שאת רוצה אף אחד".

היא שלחה אליי בעיטה קטנה וחייכה בסלחנות, והואלנו בטובנו לחזור להקשיב לאורן. "היום הכנו לכם משהו מיוחד", הוא אמר לנו, התרגשות בקולו. "מישהו פעם היה על מסלול קרטינג?"

החניכים שאגו בהתלהבות, אבל הלב שלי האיץ. הרגשתי את הפעימות שלו מתגברות, וניסיתי להרגיע את עצמי. אני לא חייבת לעלות. אני יכולה לשבת בצד ולא לעשות כלום. למזלי, כולם כל כך התלהבו מדבריו של אורן שאף אחד לא שם לב לתגובה הקיצונית שלי. רק מיכאלה הסתובבה אליי בהתרגשות בשלב מסויים, והחיוך שלה הפך למבט מודאג. "אליאנה? את בסדר?"

בלעתי רוק וניסיתי להנהן, אבל זה היה קשה יותר משציפיתי. היא הביטה בחוסר אונים לצדדים ואז חזרה אליי. "א-את הולכת לעשות את מה שעשית בפעם קודמת?"

הצלחתי להשתלט על עצמי. אני לא מתכוונת לעשות פה סצנה שוב, מול כולם. בזוית עיני, ראיתי את מישל. כמה זמן ייקח לה לשים לב אליי? אני לא אתן לה עוד סיבות לצחוק עליי. לקחתי נשימה עמוקה והרמתי את מבטי אל מיכאלה. "אני בסדר", פלטתי. "פשוט לא מעריצה של קרטינג".

"מה שאנחנו הולכים לעשות היום שווה יותר מקרטינג", המשיך אורן. "ג'וני?"

שאגת מנוע נשמעה, וטרקטורון שטח ירד בשאגה מהשביל שמוביל למגורי המדריכים. ג'וני, משקפי שמש מכסים את עיניו וחיוך קורן על פניו, נופף לחניכים, שהשתגעו למראה הכלי. "כל כך מגניב!" קרא דניאל וקפץ בהתרגשות. "זה פאקינג טרקטורון!"

כדי להגיע לטרקטורונים, מסתבר שהיינו צריכים לעשות טיול קטן. אחרי הליכה של בערך שלוש שעות הגענו לשטח גדול נקי מעצים. הילדים הקטנים יותר קיבלו טרקטורונים קטנים יותר, ונסעו בשטח המצומצם הזה. אבל אנחנו קיבלנו טרקטורונים גדולים, ויכולנו להמשיך לנסוע לאורך שביל אפר ארוך שיצר מסלול מעגלי של כמעט שלושה קילומטרים. היה לנו יום שלם להעביר במסלול, והקבוצה רכבה בתורות. החברה התחרו אחד בשני ברגע שיצאו מטווח הראייה של ג'רי וליאל, שהתרוצצו מסביב בלחץ מפציעה. קיבלנו הדרכת בטיחות של כמעט 40 דקות, ולפני שמישהו עלה על טרקטורון, הוא קיבל קסדה, כפפות והרבה יותר מדי מגנים לטעמה של מיכאלה. כשהגיע תורו של דניאל, הוא נופף לי בהתלהבות. "אפס חמש חמש! רוצה לעלות איתי?"