To the end of the world for you- larry stylinson

-35-

נקודת מבט לואי:

נכנסתי לבית הורי עם טפסים בידי, חיוך גדול על פני. "אמא!" קראתי שנכנסתי בדלת רואה אותה יושבת בספה שבסלון. "הו היי חמוד מה קורה?" שאלה בחיוך, "אני מצויין אמא, אני מרגיש מדהים, מורנן!" (אל תשאלו מה יש לי על המילה מרנין ה.כ) אמרתי בקול קופצני ושמח, "אז אני מבינה שהבאת את הטפסים?" אמי שאלה אותי עם חיוך על פניה, "כן, בית המשפט אישר את זה וחתם עליהם" השבתי לה, החיוך עדיין לא יורד לשנייה. 

' "אל חשבתי על זה... ואני רוצה לבקש ממך טובה"אמרתי לה שהתיישבתי מולה בשולחן בית הקפה, "טובה?" היא שאלה בבלבול, "ובכן, זה בקשר להארי. אני לא יודע אם שמעת או לא, אבל אנחנו ביחד, בעצם, היינו" אמרתי לה והלם היה נראה ברור על פניה, "אני אסביר." אמרתי, מנסה לסדר לה את הדברים "ביני ובין הארי היה מתח בואי נגדיר את זה ככה, עד שלבסוף התנשקנו. אני לא אכנס לפרטים כי אין לנו זמן לזה, אבל היו סיבוכים, עליות וירידות, עד שנהיינו ביחד. במשך הרבה זמן אני הייתי מאושר כמו שלא הייתי מימיי, הוא היה האור בחיים שלי, ובכן עד שדניאל החליט לעצור את זה. הגענו לאמא שלי ודניאל לארוחת ערב, ואני והארי יצאנו מולם וסיפרנו להם על הזוגיות שלנו. דניאל התחרפן, הוא אמר שזה לא צריך להיות ככה ושזה נגד הטבע והכריח אותי להפרד מהארי. בגלל שהפכנו אותו לאפוטרופוס שלי בגיל 18, אין לי מה לעשות חוץ מלעשות מה שהוא אמר, בנוסף לזה הוא ביקש ממני לחזור אליך" עצרתי וראיתי שהמבט ההמום לא יורד מפנייה, "אז קבעת איתי פה, כי אתה רוצה לחזור אלי?" היא שאלתה אותי בבלבול והנדתי בראשי, "לא בדיוק, אני רוצה שתיהי החברה המזוייפת שלי" אמרתי לה והיא הרימה את גבותייה, "החברה המזוייפת שלך?" שאלה והנהנתי, "כן, תתנהגי כמו החברה שלי, רק לא באמת תיהי. בשביל להראות כביכול לדניאל שבאמת חזרנו" הסברתי לה והיא הנהנה , "אבל למה אתה צריך את זה אם נפרדת מהארי?" שאלה, "ובכן, כשסיפרתי לליאם מה קרה הוא הזכיר לי שגם אמא שלי היא האופוטרופוס שלי, וגם אמי הביולוגית. אני מתכנן ללכת לבית המשפט ולהשיג חתימה על טופס שמאשר שרק אמא שלי תשאר האופוטרופוס שלי, ואז ברגע שגם בית המשפט וגם אמא שלי חותמים על זה, אני משוחרר" אמרתי והיא הנהנה בחיוך קטן, "לו אני שמחה בשבילך באמת, וגם רציתי לבקש סליחה על מה שקרה. אין לי אפילו תירוץ לזה, ככה שאני מקווה שמה שביקשת יעזור לנו לסיים בטוב יותר, אתה באמת חשוב לי ואני כל כך מצטערת" היא אמרה והחזקתי בעדינות את ידה, "זה בסדר אל, שכחתי מזה ממזמן. נתחיל דף חדש, חלק" אמרתי לה והיא הנהנה בראשה, "אז כל מה שאני אמורה לעשות בעיקרון זה להיות החברה שלך? כאילו החברה המזוייפת שלך?" היא שאלה והנהנתי בראשי עם משיכת כתפיים, "ובכן, תפקיד חיי, הנה אני באה" '

ומאז במשך כמעט ארבעה חודשים הייתי בתהליכים עם בית המשפט, עד שסוף סוף קיבלתי את הטפסים. מסרתי לאמי את הטופס ועט, מחכה בקוצר רוח שתחתום עליו, אבל כמובן, דניאל היה חייב לרדת במדרגות בדיוק עכשיו. "היי לואי, מה אתה עושה פה?" (חתיכת כלב אני הסכמתי לך להגות את השם של לואי? לא נכון? יופי אז שתוק ה.כ) דניאל שאל אותי וגלגלתי אליו את עיני, "משתחרר ממך" אמרתי לו והוא הרים את גבותיו בבלבול, "הו לא אמרו לך? יש לי טופס עם חתימה מבית המשפט שמאשר את זה שאמא תהפוך לאופוטרופוס היחידי שלי, (בואו נספור כמה פעמים יש את המילה אופוטרופוס בפרק ה.כ)ואתה לא תוכל לשלוט לי על החיים יותר" אמרתי במבט מזלזל ומתגרה כאחד, רואה את הפנים שלו מתחממות מעצבים, "ואת הולכת להסכים לזה?" הוא הפנה את השאלה לאמא שלי, "את הולכת להסכים לזה שהבן שלך יהיה פאקינג פאגוט?" את סוף המשפט אמר בצעקה, "תקשיב לי ותקשיב לי טוב דניאל, אין לך שום זכות לדבר על הבן שלי ככה, יש לך שתי אפשרויות, או לקבל אותו, או לעזוב" אמא שלי אמרה והסתכלתי עליה בהערצה, אני יודע כמה זה בטח היה לה קשה להגיד את זה, בכל זאת, היא בהריון ממנו. "את זורקת אותי בשבילו?" הוא שאל בטון מזלזל, "אני לא זורקת אותך, אני מכניסה לך הגיון לראש. אתה לא תלכלך על הבן שלי ותתנהג אליו ככה, שתחליט לקבל אותו תוכל לחזור, עד אז אני לא רוצה שתפנה אליו, אל הארי, אלי, או אל כל אחת מהבנות שלי" היא אמרה עם כעס על פניה, רואה אותו עוזב את הבית בסערה. בשנייה שהוא יצא התנפלתי על אמי בחיבוק, לא מפסיק למלמל מילות תודה. "עם כל האהבה שלי אליו, האושר שלך זה הדבר שהכי חשוב לי" היא אמרה וליטפה את שיערי בעוד שאני רק מחבק אותה חזק יותר, מודה על מי שהיא.

זהו זה. היא חתמה על הטפסים. חיבקתי אותה שוב ושוב במלמולי תודה ויצאתי מהבית, מתקשר במהירות לבנים, נייל ענה, ולאחר מזה זאין ולבסוף ליאם. "היא חתמה!!" אמרתי בהתרגשות ובשמחה, לא מפסיק להגיד דברים כמו 'אני לא מאמין שזה קרה  ' או  'סוף סוף!' "וואו וואו לו תעצור רגע, על מה היא חתמה ומי?" ליאם שאל בנימה רגועה, "אמא שלי! היא חתמה על הטפסים! אוכל להיות עם הארי" אמרתי בהתרגשות ולקראת סוף המשפט ההבנה הכתה בי, אוכל להיות עם הארי. "לו אני כל כך שמח בשבילך" זאין אמר, "השיפ האהוב עלי חוזר!" נייל צעק , "היי מה איתנו?" זאין שאל עם כעס ושעשוע בקולו, "זאין כרגע אתם הזוג האהוב עליו, ובכן זה רק בגלל שאני והארי עוד לא חזרנו" אמרתי ונייל מהר אמר, "היי לו אל תסכסך! אבל הוא צודק אם להיות כנה" נייל אמר וכולנו צחקנו עד שליאם דיבר, "לו אני באמת מאושר בשבילך, וגם עכשיו תוכל לעשות את מה שתכננת"  אמר וחייכתי באהבה, "מה הוא תכנן?" נייל וזאין שאלו בתיאום, "לו אתה רוצה לספר?" ליאם שאל ועניתי לחיוב, "אני הולך להציע להארי נישואים"

-----------

הופהה

אז העלתי פרק לכבוד התאריך היפייפה שהיה, ה28.9.

הפרק הזה הוא בעיקר השלמה, לראות איך דברים היו מהצד של לואי בעיקר.

תתעלמו מההערות שלי במהלך הפרק,הן תוצאה של טמטום שלי.

איך עבר החג על כולן? כולם סבבה ובטוב?
אל תשכחו להשאיר שאלות בתגובות לדמויות, אעשה בסוף הסיפור שאלות/תשובות. השאלות יכולות להיות לכל דמות שהייתה בפאנפיק, ובן יכולות להיות גם לי, הסופרת. השאלה יכולה להיות הכל, על מחשבות של הדמות, מעשים  וסתם שאלות כלליות.
כשאתן כותבות שאלה תרשמו אותה ככה :
*שם הדמות/ כותבת*- שאלה.

 זהו! המשך חג שמח ומדהים!
מטרה: 25 הצבעות, 40 תגובות.
אוהבת המון xx