היה תענוג להתקלח במים חמים באמת, במקלחת אמיתי ולא מגעילה כמו זו שבמחנה. רק כשיצאתי והתעטפתי במגבת רכה הבנתי שאין לי בגדים. פתחתי חרך דק בדלת כדי לבקש מאמילי שתביא לי משהו ללבוש, אבל אז הבחנתי בערמת בגדים שהונחה בשבילי מחוץ לדלת. לבשתי את הבגדים של אמילי, מבחינה בריח שלה שנצמד אליהם. אחריי שיצאתי, היא נכנסה להתקלח, וזרקה לי משהו על מזווה ומיני בר ואוכל. פתחתי כמה ארונות במטבח והבנתי שהיא לא צחקה. באמת היה לה המון אוכל. הוצאתי סיר והחלטתי להכין משהו נורמלי, אחרי האוכל הלא אכיל של הימים האחרונים. הרתחתי מים והכנתי פסטה, ברוטב שמנת. חיפשתי פטריות, אבל עצרתי את עצמי אחרי רגע. ברור שאין לאמילי פטריות. היא שונאת פטריות, ומזמן הודיעה לי שהיא לא נוגעת בכל דבר שמכיל אפילו רבע פטרייה.
כשהיא יצאה, הפסטה כבר הייתה מוכנה. השיער שלה היה רטוב, והיא איכשהו הייתה נקייה מהפוזה איתה הסתובבה כל היום. "לקחת ברצינות את העניין של האוכל. אני חשבתי על, כאילו, תפוצ'יפס".
שלפתי מהמזווה קופסה של מק אנד צ'יז להכנה מהירה וגלגלתי עיניים. "ברצינות, אמילי? זה מה שאת אוכלת?"
היא משכה בכתפיה. "את יודעת שאני לא יודעת לבשל".
מזגתי לה קערת פסטה והיא בחנה אותה בחשדנות. "פטריות?"
"בחיי שאת אוכלת כמו ילדה. מק אנד צ'יז, תפוצ'יפס, בלי פטריות..."
"שמת פטריות?" היא קפצה, ואני גיחכתי. "תירגעי. זה המטבח שלך, זוכרת? אין פה פטריות".
היא נרגעה והתיישבה בקפיצה על השיש. כי למה שאמילי תתיישב על הכיסא מול השולחן כמו בן אדם נורמלי אם אפשר לשבת על השיש. "וואו. אוכל אמיתי", היא קראה אחרי שלקחה את הביס הראשון.
"את פשוט צריכה ללמוד לבשל", אמרתי.
"פוצצתי פעם חמאה במיקרו", היא אמרה וגרמה לי לצחוק. "אני מקרה אבוד", היא משכה בכתפיה.
"לא אם אני אלמד אותך".
לא קלטתי מה אמרתי עד שזה יצא לי מהפה והיה מאוחר מדי. היא חייכה, והנידה בראשה. "דיל".
הסמקתי, ונמנעתי ממבטה. לקחתי ביס מהפסטה כדי שאני לא אצטרך להמשיך לדבר ולפלוט עוד שטויות.
"אז את יודעת איפה אני הייתי", היא אמרה לשתיקה שהשתררה. "מה איתך?"
"רגיל", אמרתי ומשכתי בכתפיי. "יותר רגוע".
היא הסתכלה עליי בשעשוע. "מה זה אומר?"
"בלי לפרוץ לחנויות, לגנוב מכוניות ולהסתובב ברחובות לילות שלמים", אמרתי, בטון יותר עוקצני משהתכוונתי.
אמילי נשכה את שפתיה. "כן. זה. טוב שזה מאחורייך, אלי".
"את עדיין שם?"
YOU ARE READING
מחנה קיץ
Novela Juvenil- הסיפור הושלם!- חיוך ממזרי עלה על פניה כשהיא נשענה על המשקוף. "ספרי לי על האהבה הראשונה שלך, אלי". פלטתי אנחה. היא רוצה לשמוע את זה. "את כבר יודעת עליה הכל", אמרתי לה. "מסוכנת. מדהימה. מטורפת". להגיע למחנה קיץ? נחמד. להגיע למחנה קיץ שאת בכלל לא רוצ...
