כשיצאתי מהמקלחת יום למחרת, הפתעה חיכתה לי על הספסל. המקלחת הייתה ריקה מלבדי בגלל השעה המאוחרת, אבל זה לא היה מוזר מדי שמישהו ישכח פה בגדים. רק כשכבר התלבשתי ופניתי לצאת הבנתי שאלו לא סתם בגדים, אלא הבגדים שלי. אלו היו הבגדים שמישל לקחה לי לפני כמה ימים. אולי היא החליטה להפסיק להתנהג כמו כלבה והחזירה לי אותם, חשבתי, למרות שזה לא נראה לי סביר. הרמתי אותם, ומהר מאוד גיליתי שצדקתי. הם היו קרועים לגמרי, חתוכים בכל מני מקומות ולגמרי הרוסים. פתק גדול נפל מהם על הספסל: 'עד הפעם הבאה'.
פלטתי אנחה ולקחתי איתי את הבגדים בחזרה למחנה. כשדניאל ראה אותם, הוא קפץ. "למה הבגדים שלך נראים כאילו ג'ק המרטש עשה עליהם עבודה יסודית?" הוא שאל.
"למה אתה שואל שאלות קשות?" החזרתי, והוא גיחך. "סליחה, אפס חמש חמש. מה הצבע האהוב עלייך?"
צחקתי, וזרקתי את הבגדים לתוך המזוודה. "אני מניחה שמישל הניחה את זה שם בשבילי, ביחד עם הפתק המקסים הזה".
דניאל נראה קצת מרוגז. "איך היא מעזה – "
"עזוב", הרגעתי אותו. "אלו מתיחות שמתאימות לכיתה ד. חוץ מזה, להשתמש באותו טריק עלוב פעמיים? זה פתטי. לפחות השקעה מינימלית".
הוא בהה בי לרגע. "מה עובר עלייך?"
"למה אתה מתכוון?"
"אה, את שמחה".
לא שמתי לב לזה עד שהוא אמר את זה. ביום אחר, הייתי מתעצבנת מהמתיחה הטיפשית של מישל, אולי אפילו לוקחת ללב. אבל היום פשוט לא היה לי אכפת.
"אהמ", נשמע כחכוח בגרון לידנו. זה היה ג'רי. "דניאל ואליאנה, תואילו בטובכם להצטרף לפעילות הקבוצתית או שהעניין לא לרמתכם?"
"סורי ג'רי, לא לרמתנו", נאנח דניאל, וג'רי נעץ בו מבט עצבני. "סתם! צוחק. בטח שמצטרפים".
ליאל לימדה אותנו משחק שנקרא 'חיבור'. הערב ירד, ואנחנו עמדנו מסביב למדורה עם כיסויי עיניים. היא וג'רי הובילו כל אחד מאיתנו בעיוורון למקום אחר מסביב למדורה, כך שלא יכולנו לראות מי עומד איפה. "אני הולכת לשאול שאלה, ומי שיענה עליה הוא מי שאני אטפח לו על הגב. התשובה לשאלה הזו היא אתם: אם הוא חושב שאתם עונים על ההגדרה שהשאלה נותנת, הוא טופח לכם על הראש".
"מי הכי חברותי בקבוצה?" לא קיבלתי טפיחה, אבל זה היה הגיוני. אני מנחה שדניאל ומיכאלה שניהם קיבלו טפיחה על הגב. לעומת זאת, כשליאל שאלה מי מנהיג טוב, מישהו טפח לי על הראש. המשחק המשיך, מי חשוב למרקם החברתי, מי הכי אחראי, מי הולך מסלולים הכי טוב, מי בונה מדורות היטב ומי עובד הכי טוב בצוות. בשלב מסוים, הקול של ג'וני נשמע. "ג'ריקו, ליאלוש. הישבץ לבוגרים הוקדמה אז אורן שלח אותי להחליף אתכם".
"אנחנו באמצע 'חיבורים'" ענה קולה של ליאל. "אלו השאלות".
שמעתי את ליאל וג'רי מתרחקים, ואז ג'וני פנה אלינו. "אוקיי חברה, אז ככה. מי הכי דואג לאחרים...? לא לא לא. מה זה השאלות האלה. בואו נעשה את זה מעניין, אוקיי? מי... מי החבר הכי טוב שלך פה?"
YOU ARE READING
מחנה קיץ
Roman pour Adolescents- הסיפור הושלם!- חיוך ממזרי עלה על פניה כשהיא נשענה על המשקוף. "ספרי לי על האהבה הראשונה שלך, אלי". פלטתי אנחה. היא רוצה לשמוע את זה. "את כבר יודעת עליה הכל", אמרתי לה. "מסוכנת. מדהימה. מטורפת". להגיע למחנה קיץ? נחמד. להגיע למחנה קיץ שאת בכלל לא רוצ...
