מחנה קיץ

פרק 13 - מתי שרק תרצי, אפס חמש חמש

קמתי מוקדם בבוקר, לפני כולם. האוויר היה קריר כמו תמיד, אבל אני כבר התרגלתי. העפתי מבט בשעון של מתן. חמש וחצי בבוקר. ההשקמה שלנו היא רק בשבע, ככה שיש לי לא מעט זמן עד שכולם יתעוררו. התחלתי להתקדם לכיוון היער שלידו שיחקנו מחניים, וכשהגעתי התמקמתי מתחת לעץ והדלקתי סיגריה. עוד הרגל גרוע מהתקופה שלי עם אמילי, שעכשיו מסתבר בכלל לא מעשנת. לקח לי זמן להירדם אחרי שחזרתי מהביתן שלה אתמול, גם בגלל השיחה שלנו וגם כי ידעתי שעברתי את הגבול. גלגלתי את הסיגריה בין האצבעות שלי ונאנחתי. המצב היה מסובך מדי. אני לא יכול לאפשר לעצמי בכלל לחשוב על אמילי, ולא רק כי יש לי חברה. אמילי הייתה הבחורה הכי מסוכנת שאני מכירה, והריגוש שמגיע עם כל סוג של קשר איתה תמיד מלווה בניחוח של סכנה. זה מתחיל בדברים קטנים: לסחוב מצית בחנות, להתגנב לביתן במחנה קיץ. אבל זה מדרדר, ומי יודע לאן זה יגיע הפעם. מצד אחד היא נראית שונה מהנערה שפגשתי לפני שנתיים, אבל מצד שני אני יודעת שהיא רחוקה מלהיות הילדה הטובה שמדריכה במחנה קיץ. מלבד הסכנה שהיא מביאה איתה, יש בה משהו מסוכן אפילו יותר. בקשר האחרון שלנו היא משכה אותי כל כך, ריתקה אותי, סובבה לי את הראש, כמעט כמו הפנוט. היה לי קשה לראות את זה כשהיינו ביחד, אבל במבט לאחור הבנתי את זה. הלכתי שבויה אחריה, וכשהיא עזבה הכל נגמר. העולם שלי התנפץ לרסיסים, המציאות החווירה, כי הנערה שאהבתי לקחה את כל הטעם בחיים יחד איתה בטיסה ישירה ללונדון ומעולם לא חזרה. לקח לי כל כך הרבה זמן להמשיך הלאה ולהתגבר עליה, שלא יכולתי לאפשר לעצמי ליפול ברשת שלה שוב בכזו קלות.

ויש גם את סופיה. חברה שלי, בחורה שאני אוהבת. היא ליוותה אותי לכאן, אכפת לה ממני, ואני מכירה אותה מספיק זמן כדי לדעת שהיא יציבה. הדבר הכי מסוכן שהיא עשתה זה לצאת למסיבות לא חוקיות ולזרום שם עם אנשים, בעוד הדבר הכי מסוכן שאמילי עשתה... כנראה שאין לי מושג בכלל מה הוא. אחרי הכל, הייתי איתה חודשיים, ולמרות שזה הרגיש כמו נצח והשפיע עליי כמו שני נצחים, זו בכל זאת תקופה לא ארוכה. לא הכרתי את אמילי עד הסוף, לא ראיתי אפילו רבע ממנה. לא ראיתי אותה כועסת, ומעולם לא ראיתי אותה בוכה. זכיתי לראות כמה גרסאות בודדות שלה, כי הכרתי אותה מעט מדי זמן. אמילי היא הימור גמור שאני לא יכול לקחת, ולכן הדבר החכם ביותר לעשות יהיה להתנתק ממנה. עדיין לא מאוחר מדי, כי אני והיא עדיין לא באמת עשינו כלום. אני אוהבת את סופיה, והקשר שלי איתה מחזיק מעמד מעולה. אכפת לי ממנה, ואני בחיים לא אבגוד בה. זה הזמן לקחת צעד אחורה מאמילי, לפני שגבולות יחצו. יש לי חברה, ולאמילי אין שום זכות להיכנס לי לחיים משום מקום ולהתחיל לשחק בהם.

"אה, אני מצטער להפריע, אבל אסור לעשן במחנה".

קפצתי למשמע קולו של הארי. הוא עמד מאחורי, מסתכל לצדדים בעצבנות. הוא לבש חולצת מדריך אדומה שהייתה גדולה עליו בשתי מידות, והשרוכים בנעלי ההליכה המרופטות שלו היו פתוחים. "גם לא להסתובב עם שרוכים פתוחים. אורן אמר את זה ביום הראשון", פלטתי, והוא העביר במבוכה יד בשערו. "אל תשווי את זה בבקשה".