וואנשוטים/ Oneshots

אסיפת הורים

אסיפת הורים

על כל תלמידי השנה השלישית ומעלה להביא את הוריהם (או אפוטרופוס) לפגישה במשרד של ראש הבית שלהם.
*בפגישה נדון בציוניי התלמיד, אירועים חריגים, והתרשמות של המורים בבית הספר מהתלמיד.

(הורים מוגלגים יקבלו הסבר מפורט על מסלולי המשרות המוצעות בעולם הקוסמים).

הפגישות יתקיימו בערבי התאריכים :
העשרים ושלושה בינואר עד העשרים ושבעה בינואר

טופס זה ישלח לכל ההורים של תלמידי השנה החמישית ומעלה באמצעות ינשוף, כך שאין צורך לנסות להתכחש לו.

הארי קרא את הטופס שהיה תלוי על קיר המודעות של חדר המועדון של גריפינדור, והרגיש כיצד פיו מתייבש ככל שהמשיך בקריאה.

אסיפת הורים. פה בהוגוורטס.
מדוע אף אחד לא הזהיר אותו שמקיימים דבר כזה עוד קודם? הוא היה יכול להספיק למצוא חלקה טובה לקבור את עצמו בתוכה.
אסיפת הורים משמעותה- הדרסלים באים לכאן. להוגוורטס.
זה הרגיש כאילו חוללו את משכן האושר היחיד של הארי.
הדרסלים יהיו האחרונים שיסכימו להניח רגל בתור מקום שורר קסם ומוזרויות שכזה.

נדמה היה שרון לא נראה יותר מרוצה מהארי, לאחר שגמר לקרוא את המודעה, הוא החוויר והבעת פניו הזכירה להארי חלב חמוץ.
למעשה, הוא לא היה היחיד, הרבה תלמידים הפנו את גבם אל המודעה חמוצי פנים ומילמלו דברים בחשש.

"אסיפת הורים!" קרא רון, ועשה את דרכו אל מחוץ לפקעת התלמידים מול המודעה, ממנה יצאו כמה תלמידים ובו-זמנית הצטרפו עוד נוספים.
"אני לא מאמין!" נחרד רון, נעמד על יד הארי והביט בשנאה אל לוח המודעות מרחוק. "איך הם יכולים לעשות לנו את זה?!"
"עושים אסיפות כאלה גם בבתי ספר של מוגלגים, אתה יודע..." אמר הארי בתסכול.
"נו, אז מה? זה לא עושה את זה דבר טוב! אוי בחיי, אם אמא תגלה מה קורה כאן..." הוא התיישב באחת הכורסאות אל מול האח, אולם בדיוק ברגע שעשה את זה, פרד וג׳ורג׳ צצו שניהם מאחורי הכורסה והקפיצו אותו שוב.
"שלום,"
"ראיתם את המודעה?" שאל רון ומישש את חזהו בבהלה.
"או, כן..." אמר ג׳ורג׳ בחולמנות.
"כן ראינו..." הוסיף פרד. "זה מדהים, לא?"
"על מה אתם מדברים? זה נורא, אתם יותר מכולם פה במגדל צריכים לדאוג!" קרא רון.
"לדאוג ממה בדיוק? הרי זה הולך להיות סרט מתח! אני וג׳ורג׳ מצפים לזה כל שנה." אמר פרד.
"היינו מזמינים גם אתכם להקרנת הפתיחה, אבל היות וזה לא מתאפשר..."
"אני לא מבין!" קרא רון.
"תראה," החל פרד להסביר, "אנחנו עושים צרות, נכון?"
"-מלא צרות,"
"-יותר מדי מעשי קונדס," העיר ג׳ורג׳,
"-אף פעם לא משעמם איתנו, בקיצור, כשאמא תבוא לבית הספר, והפרופסור מקגונגל  תספר לה על כל זה, הולך להיות כיף חיים, אותו כיף חיים שהיה בפעמים הקודמות שאמא באה לאסיפת ההורים, בשנים שעברות,"
"זוכר איך היא התפלצה כשהפרופסור מקגונגל סיפרה לה שהעלמנו לפילץ׳ את כל החפצים שהוא החרים מתלמידים אי פעם?"
- "במשך שבוע הוא חיפש אחר הדיו המתקנת ההיא, ואחרי הקלפים המכושפים." אמר ג׳ורג.
" 'זה שלימדו אתכם השנה להעלים חפצים ולגרום להם להופיע, לא אומר שאתם צריכים להשתמש בזה לכוונות רעות!' " קירק פרד בחיקוי צפצפני של גברת וויזלי.
"ומה אמא שלכם עשתה כשהיא גילתה?" שאל הארי בתמימות.
"מה היא עשתה?" חזר פרד, בהבעת אושר עילאי.
"היא התפוצצה מכעס עלינו, זה מה שהיא עשתה!" קרא ג׳ורג׳ בהתלהבות. "היא אפילו לא חיכתה עד שהפגישה תסתיים, היא צרחה עלינו שם, ו...אוי הפנים של הפרופסור מקגונגל כשזה קרה..." ג׳ורג׳ מחה דמעת צחוק.
"איך אפילו היא ניסתה להרגיע אותה שם, ו...זוכר, זוכר ג׳ורג׳? עם המים הקרים?" קרא פרד, ותקע מרפק באחיו.
"הפרופסור מקגונגל הציעה לה מים שתרגע קצת, אבל אז אמא הטיחה אגרוף עצבני בשולחן והכוס התנפצה."
"כמה היה קשה לשמור על הפרצופים הרציניים מול אמא, כשבכל רגע עמדנו להתפקע מצחוק. אבל בסופו של דבר הפרופסור מקגונגל עברה לדבר על הציונים שלנו," אמר פרד.
"-ואמא הבינה אילו תלמידים מצטיינים היא מגדלת, למרות הכל, ועברה לשבח אותנו מיד." אמר ג׳ורג׳ והשניים פנו ללכת משם.
"טוב, לפחות אני יודע שיש מקרים יותר גרועים ממני..." מילמל רון.
"לפחות להורים שלך אין אנטי-נגד כל מה שקסום, איך אני אמור בדיוק להביא לכאן את הדרסלים?" שאל הארי, יותר את עצמו מאשר את רון.
בדיוק אז הרמיוני ניגשה אליהם, פניה זרחו.
"אני כל כך מתרגשת!" היא אמרה בשמחה, "ההורים שלי, כאן בהוגוורטס! כל הזמן רק סיפרתי להם כמה טוב כאן, ועכשיו הם יראו בעצמם!" היא אמרה בהתלהבות. "אני מקווה שהם יסתדרו עם האוטונוס...הורים מוגלגים מגיעים באמצעות האוטונוס, אני כבר אסביר להם הכל במכתב," היא אמרה ופנתה אל חדרה.