סיפורים לשעת לילה מאוחרת

מלח

אזהרת טריגר:
דם
שריטות

******************
מלח.
על הרגליים, הידיים וכמעט כל מקום אחר.
"חוץ מהעיניים, לפחות." היא חשבה במרירות.
בעודה מתאמצת לשלוף את המשוט שלה מהבוץ, היא נזכרה פתאום שבתקופה מסוימת היו משלמים לחיילים הרומים בגבישי מלח.
"אני ממש שוחה בכסף!" היא חשבה לעצמה בסרקסטיות בעודה מנגבת את מצחה ובטעות משאירה פס חום אדמדם על פניה.
היא צימצמה את עיניה ובחנה לרגע את הסביבה בהשתאות ובכעס.
גבישי מלח שהיתמרו מעליה שברו את אור השמש למיליוני רסיסים מסנוורים, תקועים בבוץ החום-אפרפר הרטוב כמו עצי בדולח.
האוויר עמד, מנמנם באור השמש החזק, בלי כל התחשבות בכעסה של הצעירה הפצועה עם המשוט.

היא הוציאה את המשוט מהגומה ברעש יניקה חזק ומעורר חלחלה, ואז תקעה אותו באדמה הרטובה בעוצמה.

"אוקיי, עוד צעד!" היא התנשפה, ואז הרימה את רגלה במהירות.
היא התנדנדה בפראות, נשענת כל כך חזק על המשוט שלרגע לא הייתה בטוחה שישרוד את הלחץ. שריריה רעדו בפראות, שורפים תחת השמש העולה.

"זה מקרה קלאסי של "במשחקים מטופשים זוכים בפרסים מטופשים"." היא התנשפה.
היא הניחה את רגלה היחפה על הבוץ, ואז שלפה את רגלה השנייה.
"למה. נתתי. לזה. לקרות?!"
הרגל הפצועה לא הצליחה לתמוך במשקלה והיא נפלה קדימה.
היא עצרה בקושי את הנפילה בעזרת ידה הפנויה, ואז גידפה כשידיה החלו לפעום בכאב.
הפעם, הדם פיעפע מאצבעותיה המצולקות, ולא מהחתכים הענקיים שריטשו את רגליה.
היא תהתה לרגע האם ניתן לקבל כויות כימיות ממלח, ואז קיללה שוב בקול שורקני וצרוד מקוצר נשימה וכאב.

"חייבת להמשיך ללכת." היא מלמלה לעצמה, נעמדת בקושי רב בעזרת המשוט, שכבר שינה את צבעיו למגוון גוונים של חום.

טעם מלוח ומתכתי מילא את פיה.
מלח.
על הרגליים, הידיים וכמעט כל מקום אחר.

*************
מבוסס על פציעה אמיתית☆
לא כתבתי הרבה זמן וכל פעם שניסיתי הראש שלי כאב מאוד. ניסיתי לתרגל קצת את הכתיבה שלי, וזה היה הניסיון המוצלח ביותר.
וכן, אפשר לקבל כוויות כימיות ממלח. לא ממליצה על החוויה.

בלי קשר, חשבתי שתשמחו לראות את הגלויה השנייה מהציפורים:

(הדודים מהדרום הגיעו לבקר בסוכות)