לא הסכמתי לתכנן נקמה במישל, למרות התחנונים של דניאל ומיכאלה. כל הקבוצה הייתה עצבנית על קבוצה עשר, אבל החברים שלי לקחו את זה קשה במיוחד. דניאל ומיכאלה התחילו לתכנן ביחד איך לתלות את מישל מעל האש בשנתה, או לחטוף את כל קבוצה עשר ולקשור אותם ביער. מלבד זה שהרעיונות שלהם היו לא ריאליים בעליל, לא התחשק לי להיגרר למשחק המטופש של מישל. חוץ מזה, זכרתי היטב מה כמעט קרה לדניאל בפעם הקודמת, ולא רציתי שאף אחד יעוף מהמחנה בגללה. ג'רי וליאל ניסו לחלץ ממני מידע על מי עשוי לעמוד מאחורי המתיחה הטיפשית, ואפילו העלו את השם של מישל, אבל סירבתי בתוקף לדבר על העניין. אני לא מערבת את המדריכים יותר, ולא רק בגלל שאני לא רוצה לצאת חלשה. אם ג'רי וליאל ידעו מי עומד מאחורי זה כולם יעשו מזה עניין, וזה יגיע בלי ספק לאמילי, שכמובן אין לי מושג מה תעשה עם המידע החדש. הכל היה מסובך מדי, והעדפתי להשאיר את כל העסק מאחורי. הדבר היחיד שהמשיך להעסיק אותי זה למה מישל עושה את זה. זה העולם האמיתי, לא איזה סרט אמריקאי גרוע, ולא ייתכן שהיא עשתה את זה סתם כדי להתעלל בי. זכרתי את המבט מלא העונג שעל פניה כשראתה אותי מושפלת מול כולם. זה נראה כמו הרבה יותר מסתם מתיחה. לא הבנתי מה הבעיות שלה, ומה יש לה נגדי.
אחרי שהיום נגמר ואיתו הבלגן, סוף סוף זכינו לחזור לשקשים. חיכתה לי שם הפתעה – עוד פתק מוצפן. אחרי כמה דקות התרגום היה בידי – לא אוכל אמיתי אבל מקווה שזה יספיק :). גיששתי בידי בתוך השקש ונקלתי בשקית נפוחה, שהתגלתה כשקית תפוצ'יפס בטעם שמנת בצל. זה הטעם האהוב עליי. חיוך קל עלה על פניי. אמילי, ברור.
הימים האחרונים התישו אותי לגמרי. הפגישה הקודמת עם אמילי העלתה בי רגשות אשמה, וכל הבלגן סביב מישל לא עזב אותי במשך כל היום. למען האמת, היה בן אדם אחד שרציתי לדבר איתו כרגע. קמתי מהשקש והתגנבתי למגורי המדריכים, פונה לביתן ארבע. אמילי פתחה לי את הדלת בחיוך. "קיבלת את מה ששלחתי לך?"
"אכלתי אותו", הודיתי, והיא צחקה. "ואת ירדת על התפוצ'יפס שלי".
"אני יכולה להשתמש בטלפון?" שאלתי והיא הנהנה. נכנסנו פנימה והיא הושיטה לי אותו. "תהני".
היא חזרה ללפטופ שלה שנח פתוח על המיטה הזוגית, ואני נשענתי על השיש במטבח. לא רציתי להתקשר לסבתא, כי ידעתי שאני לא אצליח להעלות הצגה משכנעת בפניה, לא היום. במקום זאת הקשתי מספר אחר, וחיכיתי. כמעט התייאשתי כשמישהו ענה מהצד השני. "הלו?"
שמעתי מוזיקה לפני ששמעתי את קולה של סופיה. אסור לשכוח שהכרתי אותה במועדון ועכשיו החופש הגדול, ובתור בחורה עם חמש עשרה אלף עוקבים באינסטגרם היא מיחצנת מסיבות ומקבלת כרטיסים בחינם. בקיצור, היא מסתובבת במקומות כאלה הרבה. באתי לענות לה, אבל משהו היה מוזר. הקול שלה נשמע חלש יותר, לא צעקה מתלהבת כמו תמיד כשהיא שיכורה. התאמצתי לשמוע משהו מבעד למוזיקה, אבל היא הייתה חזקה מדי.
"זה הסוכן ההוא?" היא שאלה, הקול שלה עדיין מוזר. עכשיו הצלחתי לשמוע בבירור עוד רעשים ומלמול עמום. הטלפון התנתק, ונותרתי לבד על הקו.
משהו היה לא בסדר. הקשתי את המספר של רגב, שענה לי מייד. המוזיקה הייתה הרבה יותר חזקה, ואישרה את מה שחשבתי. סופיה לא במוקד המסיבה, אלא במקום קצת מרוחק יותר מהרחבה. "רגב?" שאלתי, והמוזיקה התעמעמה. "יצאתי החוצה", הוא אמר לי.
"אתה שיכור?" שאלתי אותו.
"לא שתיתי המון", הוא ענה. "מה העניין, אליאנה?"
"סופיה", אמרתי לו. "היא לא על הרחבה, וכשהיא ענתה לי הקול שלה נשמע מוזר וחלש. אני... אני דואגת לה".
"אני אבדוק", האמר רגב. "תישארי על הקו".
תמיד היה אפשר לסמוך על החבר הכי טוב שלי שיעזור לי, גם באמצע מסיבה. שמעתי את המוזיקה מתחזקת שוב, ואז מתעמעמת קצת. "אני עולה לשירותים!" הוא צעק. עכשיו המוזיקה נשמעה מעומעמת הרבה יותר, כמו שהיא הייתה כשדיברתי עם סופיה קודם. "זה כאן", אמרתי לו.
אחרי כמה שניות הוא דיבר. "היא לא בשירותי גברים".
"ובנשים?"
"אני לא יכול להיכנס לנשים", הוא נשמע נבוך.
"רגב! היא כנראה שיכורה לגמרי ויכול להיות שמישהו אונס אותה עכשיו, אתה מבין את זה?!"
"אוקיי!" הוא קרא, ונשמע באמת מבוהל מהתרחיש. עברו כמה שניות, עשר, עשרים. שמעתי מלמולים ואז השיחה הושתקה. מה קורה כאן? "רגב?" שאלתי בזהירות. לקח לו חצי דקה לענות לי. "אני כאן".
"מה קרה? היא בסדר?"
הוא שתק, ואז דיבר, הקול שלו מהוסס. "היא בסדר".
שמתי לב שרעש המוזיקה הושתק לגמרי. הוא כבר לא במועדון.
"העניין הוא... אני מספר לך את זה כי את החברה הכי טובה שלי וצריכה לדעת. היא הייתה עם מישהי בשירותים".
לרגע, לא ידעתי מה לומר. "מה?" פלטתי לבסוף.
"היא הייתה שם עם מישהי, והיא לא הייתה שיכורה, אליאנה".
הרגשתי כאילו משהו בי קפא, המילים מרוחקות ומשונות. לא הצלחתי לעכל את מה שרגב ניסה לומר לי, וגם לא לומר לו שום דבר. צינה עלתה בי, מתפשטת בכל כולי.
"היא בגדה בך, אליאנה", אמר לבסוף רגב לשתיקה שהשתררה. "היא בגדה בך בלי לשתות אפילו טיפה".
YOU ARE READING
מחנה קיץ
Novela Juvenil- הסיפור הושלם!- חיוך ממזרי עלה על פניה כשהיא נשענה על המשקוף. "ספרי לי על האהבה הראשונה שלך, אלי". פלטתי אנחה. היא רוצה לשמוע את זה. "את כבר יודעת עליה הכל", אמרתי לה. "מסוכנת. מדהימה. מטורפת". להגיע למחנה קיץ? נחמד. להגיע למחנה קיץ שאת בכלל לא רוצ...
