.Obsession//L.S

פרק 17

נ.מ. לואי:

פתחתי את העיניים והרגשתי כאילו מישהו עושה לי מסיבה על הראש הסתכלתי מסביבי רואה שהארי שוכב לידי התחלתי לקום מהמיטה ומתי שסוף סוף היה לי מספיק כוח קמתי ממנה, שמתי לב שאני עירום. לחלוטין. הסתובבתי חזרה להארי מרים טיפה את השמיכה ורואה שגם הוא היה ללא בגדים, שיט! פליז שזה לא מה שאני חושב שזה אני רציתי לעשות את זה יותר מיוחד ולא מתי שאני לא יכול לזכור את זה ואני מנחש שהוא לא הסכים לזה סך הכל רציתי לצאת עם כמה חברים בשביל לשתות קצת בירה ולדבר אני מנחש שהקצת הזה הפך להרבה וזו התוצאה אני לא מאמין שבאמת עשיתי לו את זה. אעה מה אני עומד לעשות עכשיו?

הלכתי לארון שם תחתונים וטרנינג ומוציא להארי את הבגדים שלו אחר כך הלכתי לשירותים פותח את אחד הארונות ומוציא משם כדורים נגד כאב לוקח שניים כדי שהכאב בראש שלי יעלם או לפחות יקטן ואולי גם יחזרו לי כמה פרטים ממה שקרה אתמול בלילה, אחרי שעשיתי את כל העיניים שלי ירדתי למטה מכין ארוחת בוקר לעצמי אכלתי אותה בשקט רק אני והמחשבות שלי נזכרתי בכמה טוב זה הרגיש אבל גם נזכרתי כמה הוא אמר לי לא וכמה הוא אמר לי להפסיק. משהו אחד שהיה לי מוזר זה שאני דיי בטוח שהוא נהנה מזה אולי פחות ממני אבל עדיין. אחרי שסיימתי לאכול הכנתי להארי את שלו ועליתי למעלה מקווה שהוא לא שונא אותי לחלוטין ושאני יכול איכשהו להציל את קשר שלנו שגם ככה לא היה הכי טוב בעולם.

הגעתי לחדר וראיתי את הארי שוכב על המיטה עם הגב אליי וזה היה ניראה כאילו הוא עדיין ישן הלכתי עליו שם את היד שלו על הכתף שלו ומעיר אותו בעדינות כל העדינות הזאת היית לשווא כי ברגע שהוא הבין שאני נוגע בו הוא קפץ ונצמד הכי הרבה שהוא יכול לקיר מביא הברכיים שלו לחזה ושם את השמיכה על הכתפיים שלו ככה שאני יכול לראות רק מהאף ומעלה "הארי" נאנחתי לא יודע מה לומר הנחתי את האוכל על השידה והתיישבתי על הקצבה השני של המיטה לא רוצה להפחיד אותו יותר ממה שהוא כבר עכשיו "אני מצטער כל כך אני יודע שזה לא מספיק ואני יודע שזאת הייתה הפעם הראשונה שלך ושלא הייתי אמור לעשות את זה אבל אני באמת מקווה שתסלח לי גם אם זה ייקח זמן"

נ.מ. הארי:

מה הוא חושב שזה שהוא יאמר סליחה באמת יעזור לו, הוא לקח את הדבר היחידי שחשבתי שיש לי שליטה עליו הוא הרס לי את החיים בכל כך הרבה מובנים שאני בחיים לא יסלח לו ואני עומד לגרום לו לדעת את זה "אתה באמת חושב שסליחה תעזור לך? לואי, אתה הרסת לי את החיים אתה לקחת אותי מהבית שלי מהמשפחה שלי ומהחברים שלי. אני הייתי אמור ללכת לאוניברסיטה למסלול רפואה לגמור את הלימודים שם וללכת להיות רופא, זה מה שאני רציתי לעשות בחיים שלי אבל לא! לואי פאקינג טומלינסון היה חייב להיות בן אדם אגואיסט מגעיל שלא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, הוא היה חייב לקחת אותי ופאקינג להרוס לי את כל החיים.

ואני נשבע שאני יצליח לברוח מכאן אם לא בחיים אז כגופה ואתה לא תוכל לעצור אותי לא משנה כמה דברים תקנה, לא משנה כמה אזיקים קולרים ומנעולים תשים, לא משנה כמה פעמים תאמר סליחה ובמיוחד לא משנה כמה פעמים תאנוס אותי, אני שונא אותך! ואני בחיים לא אהיה שלך!" צעקתי עם דמעות על הפנים לא חשבתי על אם זה פגע בו או לא הוא פגע בי יותר ממה שאני אי פעם יוכל לפגוע בו.

כן מה שעשינו אתמול הרגיש טוב אבל זה לא הרגיש נכון הוא לא הבן אדם שאני רוצה לעשות איתו את זה הוא לא הבן אדם שאני רוצה להיות איתו לשארית החיים שלי ובגלל זה אני עומד לברוח או מהחיים האלו או ממנו מה שיבוא ראשון.

נ.מ. לואי:

לומר שהייתי מופתע זה שקר אבל אני כן הייתי עצבני לא בגלל זה שהוא כועס עליי זה היה לי ברור שיקרה אבל זה שהוא אמר שהוא לא שלי הוא שלי הוא תמיד יהיה שלי הוא בחיים לא יעזוב אותי "תתלבש ותאכל אנחנו נדבר על זה אחר כך" אמרתי בקול רגועה בלי שום הבעה על הפנים שלי "לא אנחנו לא אני לא רוצה לדבר על זה במיוחד לא איתך ואני גם לא רוצה ללבוש את הבגדים שהשארת ואני לא רוצה לאכול משהו שנגעת בו" הוא אמר מה שגרם לי להתעצבן אפילו יותר "אם אתה לא תאכל אני יכריח אותך אם אתה לא תתלבש אני אלביש אותך ואתה יודע מה אם אתה כל כך לא רוצה לדבר על זה אז לא נדבר על זה. עכשיו אתה רוצה את אופציה א' או אופציה ב'?" הוא לא ענה אז לקחתי את זה כבחירה לאופציה ב' תפסתי את הזרוע שלו ומשכתי אותו מהמיטה לוקח אותו לממול הארון לקחתי את הבגדים ושמתי אותם עליו הוא נילחם בי כל הדרך אבל בסוף הצלחתי אחרי זה לקחתי אותו למיטה והושבתי אותו עליה לקחתי את החגורה שהייתה שם וקשרתי את הקולר שלו אליה לקחתי את האוכל והתיישבתי לידו לוקח את המזלג ומביא אותו לפה של הארי הוא לא פותח את הפה וההתנהגות הזאת מתחילה לעלות לי על העצבים הנחתי את המזלג ותפסתי את הפרצוף שלו באחיזה מספיק הדוקה שאני יודע שזה כואב "הארי תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אפשר לעשות את זה בדרך הטובה או הקשה הדרך הטובה היא שאתה עכשיו תיתן לי להאכיל אותך ואז אני ייתן לך ללכת לאן שאתה רוצה ואנחנו נשכח מההתפרצות שהייתה לך, לאומת זאת הדרך הקשה היא שאני עכשיו ייקח אותך למרתף יאזוק אותך למיטה שם ויתקע בך צינור שייבא לך מים באוכל מספיק כדי  לשמור אותך בחיים. עכשיו מה אתה בוחר?"