מחנה קיץ

פרק 18 - התמונה המדכאת של בית החולים

הרופאה הידקה את הגבס על היד שלי, בעוד אורן מביט עלינו במבט חמור מהצד. הוא פחות או יותר הכריח אותי להיכנס איתו לרכב ולנסוע לבית החולים, מאיים עליי שאם לא אסכים לנסוע סבתא שלי תהיה חייבת לבוא ולאסוף אותי בעצמה. לא התלהבתי בכלל מהרעיון של נסיעות ברכב: עשיתי את זה כמה שפחות, ובנסיעות בין עירוניות תמיד הרגשתי כאילו עוד רגע אני עומדת להתהפך. בפעם הקודמת אורן שכנע אותי להיכנס לג'יפ והסכמתי בקושי, רק בגלל שזו הייתה נסיעה קצרצרה ואיטית. כשסופיה הסיעה אותי לכאן, היא שמרה על מהירות נמוכה וווידאה שאני בסדר כל כמה דקות. הפעם אורן פחות או יותר טס לבית החולים, וכשהגענו כבר הרגשתי שאני עומדת להתמוטט ופחות או יותר התפרצתי החוצה מהרכב אחרי שעצמתי עיניים כל הנסיעה. דניאל התעקש להתלוות אלינו, ממש נלחם על זה עם אורן, אבל מנהל המחנה העצבני סירב בתוקף ודניאל נשאר מודאג במחנה. מסתבר שהיד שלי שבורה, ושאני צריכה חבישה. עכשיו אחרי כל הדרמה והבדיקות, ישבתי על מיטת בית חולים בזמן שהרופאה סיימה את עבודתה ונעמדה. "סיימנו", היא אמרה, ואז פנתה אל אורן. "לך לקבל טפסים בשבילה. אתה צריך לחתום".

"כמה זמן?" שאל אורן.

"יש עומס. חצי שעה אולי?"

הוא פלט אנחה ואז הסתובב אליי. "בסדר גמור. את תישארי כאן בזמן שאני יורד לקבלה כדי לשחרר אותנו".

הוא יצא, ואני נשארתי לבד על המיטה. לא היה לי מושג מה באמת קרה ביער. אני יודעת שמישל כנראה שרפה את הסווטשרט, ושכולם הגיעו מהר מדי. היא קראה להם? אולי היא נלחצה כשראתה אותי מתרסקת על האדמה. היא ניסתה לקרוא לי בשלב מסוים. אורן שתק במשך כל הנסיעה לכאן ולא אמר לי כלום על מה שקרה, אבל הנחתי שהפעם היא לא הצליחה להתחמק.

וילון בודד הפריד ביני לבין המטופלים האחרים במחלקה, ויכולתי לשמוע היטב קול בכי של ילד ולהריח בבירור קיא. שנאתי את מחלקת הילדים. ניסיתי להסיט עוד יותר את הוילון, אבל זה לא הועיל. "אני בהריון?" נשמע קול היסטרי של נערה. אחות חלפה על פני החלק שהוילון לא כיסה, בדיקת שתן צהובה בידה. רציתי להקיא. ירדתי מהמיטה, ויצאתי החוצה, אל המסדרון. הריח כאן היה הרבה יותר נסבל. החלטתי להישאר כאן לפחות עד שמישהו ינקה את הקיא והמקום יחזור להסריח מחומרי חיטוי.

מהמסדרון בו עמדתי, יכולתי לראות את אולם הכניסה. המיון היה קרוב לשם, כמובן. היו שם עשרות אנשים שישבו על הכיסאות הנמוכים והקטנים. ביניהם הסתובבו רופאים בחלוקים, אחיות זריזות ואפילו ליצן רפואי אחד. מגוון האנשים שם היה מדהים, אבל גרם לי להירתע. זקן מצומק ישב קמול על כיסא גלגלים בזמן שמטפלת פיליפינית התעסקה בטלפון בשעמום מאחוריו. תינוק מחובר לצינוריות. ילד קטן שנרדם על ברכיה של אם מותשת למראה. שני אחים בחלוק ירקרק גררו מיטה עליה שכב גבר מקריח. העיניים שלו התרוצצו, ומלבד הכאב בו היה שרוי נראה בו גם שמץ של מבוכה ובושה על כך שגבר בוגר כמוהו צריך שיגררו אותו על מיטת בית חולים לעיני כולם.