הירח שלי

פרק 14

טריגר אונס
נ.מ ג'יני
עוד 3 ימים חוזרים להוגוורסט. החופש עבר כל כך מהר.
רוב הזמן הייתי אצל לונה בבית,או שהיא הייתה אצלי.

אבא עדיין לא מקבל אותי. רון לגמרי השפיע עליו. לאמא לא אכפת עם מי אני יהיה. העיקר שאני יהיה מאושרת. לונה ממש מוצאת חן בעיניה.

ירדתי במדרגות לארוחת הערב והתיישבתי ליד הרמיוני.
היא הגיעה אלינו אתמול בערב,כדי לבלות קצת עם רון לפני תחילת הלימודים. אני לא מבינה איך היא יכולה להיות בת זוג של בן אדם כל כך נוראי ומעצבן.
רון הסתכל עליי במבט גועלי וממש נמאס לי מזה.
"מה?!" צרחתי על רון שלא הוריד את המבט ממני
"לא רציתי ממך כלום,מגעילה" הוא אמר
זהו. נמאס לי מכל זה! העפתי לו סטירה מצלצלת. מרוב חוזק המכה ראשו נטה הצידה וסימן של כף יד הופיע על הלחי שלו. יצאתי במהירות מהמחילה. מתעלמת מהרמיוני הקוראת לי לחזור מיד.

לא חשבתי לאן אני הולכת. נזכרתי שהרמיוני סיפרה שיש בר מוגלגי קרוב לפה,אז ישר הלכתי לשם.
נכנסתי לבר וריח של אלכוהול וסיגריות חדר לאפי.
התקדמתי לבר והתיישבתי בראש מושפל. "תביא לי את המשקה הכי חזק שלך" אמרתי לברמן
חטפתי את הכוס מידו ושתיתי את כל תחולתה בשלוק אחד.
המשקה שרף בגרוני אך לא היה לי אכפת.
אחרי כמה כוסות התחלתי להרגיש מטושטשת
"את מתכוונת לשלם לי או לשתות בלי תשלום?" הברמן שאל בכעס. לא באתי לפה עם כסף מוגלגי,אין לי איך לשלם לו.
הוא בחן אותי במבטו והושיט לי עוד כוסית. שתיתי את תחולתה במהירות,התחלתי לראות מטושטש והרגשתי יד מושכת אותי לכיוון השירותים.

הברמן  דחף אותי בחוזקה לקיר והתחיל להוריד את מכנסיי. קפאתי במקומו,לא יכולתי לזוז. הרגשתי את זקפתו על הירך שלי.דמעות עלו בעייני, ידעתי מה הולך לקרות.
הוא חדר אליי בלי התראה מוקדמת,זה כאב!  בכיתי בקול והוא לא הפסיק. "תהיי בשקט,מטומטמת" הוא אמר בין הגניחות הבלתי פוסקות שלו. לפתע הרגשתי נוזל חם בתוכי והבנתי שגמר. ברכיי רעדו והדמעות לא הפסיקו לרדת. הוא יצא ממני במהירות,סידר את מכנסיו ויצא מהשירותים. התרסקתי על הרצפה,הרמתי את מכנסיי ויצאתי מהשירותים רועדת.

פתחתי את דלת המחילה,רואה את הרמיוני ואמא יושבות על הספה ומדברות.
עליתי במהירות במדרגות,מפספסת מדרגה אחת ונופלת. התחלתי לבכות יותר חזק ממה שכבר בכיתי. אני לא מאמינה שנאנסתי. אני רק רוצה את לונה לידי.
"ג'יני!" שמעתי את הרמיוני צועקת ועולה במהירות במדרגות,עוצרת לידי. "מה קרה?? איפה היית?" היא הציפה בשאלות. אך לא יכולתי לענות לה,הרגשתי שבלעתי את הלשון. המשכתי לבכות ועטפתי את עצמי עם זרועותיי,לא רוצה שאף אחד יגע בי עכשיו.
"ג'יני,מה קרה??" שמעתי את קולו של ג'ורג. הוא ליטף את שיערי ומיד התרחקתי ממנו. המשכתי לבכות ולא שמעתי מסביבי כלום,ראיתי מטושטש מכל הדמעות ועליתי ברגליים רועדות לחדר שלי.
הרמיוני נכנסה לחדרי והתיישבה לידי
"הוא לא הפסיק... אני ביקשתי והתחננתי... בכיתי תוך כדי...והוא המשיך..." אמרתי תוך כדי בכי מטורף. זה שבר אותי.זה ריסק את הנשמה שלי.
משהו בי כבה,וכנראה שאני לא אחזור להיות ג'יני של פעם שוב.
הרגשתי מנותקת מהסביבה,כאילו אני מסוממת.
הכל הסתובב לי. הרגשתי את מגע ידיה החמימות של אמא,והרגשתי מיד טוב יותר. אבל רק במעט. אחרי הכל,אנסו אותי.
פאקינג אנסו אותי.
התייפחתי בזרועות אימי. זה ללא ספק היה הרגע הכי נוראי ביותר בחיים שלי. לא הפסקתי לחשוב על בן אחד אחד. לונה. ואני צריכה אותה עכשיו כל כך.
התאומים וביל נכנסו לחדר
"ג'יני, את בסדר? מישהו עשה לך משהו?" ביל שאל
לא עניתי, רק בהיתי בנקודה מרוחקת,ופניי עטו הבעה של זעזוע ושוק.
הרמיוני נגעה בגבי,בניסיון להרגיע אותי,אפילו שלא בכיתי יותר.
הבעת פניי הייתה יותר מבהילה מבכי חסר שליטה.
הרגשתי שאני לא יכולה לדבר. כאילו נהייתי אילמת.
וניסיתי. ניסיתי בכל הכוח.
רציתי לצרוח,רציתי להרוג את מי שעשה לי את זה. את מי שרצח אותי. את הנשמה שלי.
הייתי המומה. אך יותר מהכל כעסתי. כעסתי על עצמי על זה שלא עשיתי משהו. על זה שנתתי לזה לקרות. קפאתי ולא עשיתי כלום, וכנראה שאני לעולם לא יסלח לעצמי על זה.
אמי חזרה לחדר עם שיקוי הרגעה. נשכבתי במיטה. כל גופי כאב. שרירי כאבו וראשי התפוצץ.
"לונה" זה כל מה שיכולתי להגיד.
"תביאו את לונה" אמרתי בקול חנוק
"כ-כמובן" פרד אמר והתעתק.
סוף סוף. אחרי זמן שנדמה לי נצח,שמעתי קול נפץ ולונה הופיעה עם פרד. ניסיתי לחייך,אבל כל מה שיצא לי זה עיוות של כאב.
היא התקדמה במהירות למיטתי.
"הי... מה קרה? את בסדר?" היא שאלה ברוגע ונגעה בפניי. גופי התקשח,ונרתעתי כמעט מידית. עכשיו, אחרי שנרגעתי קצת,כל מגע מסוג שהוא שהוא היה יותר מידי בשבילי. הרי אפשר להבין אותי,שעה מקודם יותר חיללו את גופי בדרך אכזרית ונוראית.
"מה קרה?" לונה אמרה שוב,אך לא עניתי
רציתי כל כך להתנפל עליה ולנשק אותה,אך גופי בגד בי. לא הייתי מסוגלת לזוז.
הסתכלתי לתוך עיניה המודאגות של לונה.
רציתי לענות,באמת שרציתי. רציתי להפנות אצבע מאשימה לעבר הברמן הזה,ולגרום לו סבל.
לפחות כמו שהוא גרם לי.
גייסתי את כל כוחותיי בשביל לפתוח את פי כדי לענות. בסופו של דבר,אחרי מאמצים רבים,דיברתי. וזה מה שאמרתי ,בקול חלש ורועד.
"אנסו אותי."

אחרי מלא זמן שלא העלנו פרק העלנוו
האמת שהפרק הזה היה מוכן כבר מזמן אבל רצינו לכתוב עוד פרק לפני הפרק הזה אך התחרטנו
מקוות להעלות בהקדם האפשרי