מצאתי אותה יושבת על הגג כרגיל כותבת במחברת שלה לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה היא הייתה נראת לי הדבר הכי יפה בעולם באותו רגע. איך אני אוהב את המבט שלה כאשר הרוח הקרירה פוגעת בפניה העדינות. אני אוהב כל דבר בקטנה שלי, אני כל כך שמח שאני יכול להגיד שהיא שלי.
אני עדיין לא מצליח לעכל את זה , אבל קשה לי לדעת שהיא לא מוגנת שטעות אחת שלי ואלפרד יגע בה. אני לא מסוגל לחשוב על זה!!
היא הרימה את מבטה אליי וחיוך קטן וביישן נפרש על פניה "חח מה אתה עושה כאן?" היא שאלה.
"חיפשתי אותך, התגעגעתי קטנטונת"
היא סגרה את המחברת והניחה אותה בצד מתקדמת לכיווני "אני אוהבת אותך אתה יודע את זה?" הלב שלי האיץ באותו רגע "גם אני אוהב אותך" היא חייכה ואני הדבקתי נשיקה על שפתייה.
אוי התגעגעתי לזה.. כשאני איתה, אני הבן אדם הכי מאושר בעולם זה מרגיש כאילו אני וליאן בעולם משל עצמנו ללא הפרעות. עד שנזכרתי שגם היום אני צריך ללכת דרך אותה סמטה כוסעמק! אין לי כוח לזה כבר הלוואי, והייתי יכול להוציא את זה כבר! לספר למישהו! אבל אני לא יכול זה רק יסבך אותי. באותו רגע שהמחשבה על זה עלתה לראשי חיוכי נמחק מהפנים ולא היה שום זכר אליו רק הבעה קפואה חסרת כל רגש.. "הי, אתה בסדר?" ליאן שאלה ומבט מודאג על פניה. בהיתי בהייה ממושכת בנקודה מסויימת עד שקלטתי שהיא חוזרת על שמי כמה וכמה פעמים. "הכל בסדר"
כיווצתי את גבותיי והנחתי נשיקה עדינה על השפתיים שלה "אני צריך ללכת קטנטונת ביי" מבט מבולבל הופיע על פניה "מה? לאן? קרה משהו?" הנדתי בראשי מותיר אותה שם לבד והלכתי.
השעה 2 הגיעה יותר מהר משציפיתי התארגנתי ולבשתי את הבגדים השחורים כהרגלי שמתי את החומר בכיס ויצאתי עברתי דרך אותה סמטה מוכרת ואז ראיתי את אותו אחד שהוא הבן אדם הכי שנוא עליי בכל העולם "היי אלפרד" אמרתי ומבט גועלי עלה על פניי. "שלום שלום" חיוך ממזרי נמתח על פניו המקומטות, "מקווה שהבאת את החומר" הושטתי לו את השקית והסתובבתי מתכוון ללכת "לאן אתה חושב שאתה הולך?" הרמתי גבה והסתובבתי לכיוונו. "מה זאת אומרת? הבייתה" הוא גיחך ואמר "אני לא חושב שאתה תלך הבייתה עכשיו" הסתכלתי עליו במבט לא מובן "יש לי משימה בשבילך" וואי עוד אחת מהמשימות המזדיינות שלו סעמק "נו" אמרתי לו חסר סבלנות.
"בגלל שאתה כבר כמעט חלק "מהחבורה" עלייך לעשות קעקוע של הסמל שלנו" פערתי את עיניי "אתה חיי בסרט" מבטו בחן אותי מכף רגל ועד ראש. "אז אם כך..." הוא חיכה שאשלים את המשפט "אתם לא תגעו בה! אני אעשה את הקעקוע המזדיין בסדר?!" חיוך עלה על פניו. "בסדר המקעקע יגיע לכאן בעוד שתי דקות" בכניסה לדלת הופיע בחור עם שרירים גדולים והמון קעקועים על זרועותיו הוא לבש גופייה בצבע שחור שהבליטה את שריריו וגולגול הדוק היה צמוד לראשו היה לו עגיל באף וגם בגבה וכמה עגילים באוזן. הסתכלתי עליו במבט גועלי "בואו נגמור עם זה כבר" אמרתי.
אני והמקעקע הלכנו לחדר סגור התיישבתי על כיסא והוא התיישב מולי מנורה צהובה ובוהקת האירה את החדר הושטתי לו את היד שלי והוא הניח עליה את המחט והתחיל לקעקע כעבור מספר דקות הוא סיים הוא חייך אליי ויצא מהחדר הסתכלתי על הזרוע שלי והעברתי את היד על הקעקוע איך הגעתי למצב הזה מילד שנהנה מהחיים לילד שרק מסתבך ועושה דברים מסוכנים?
באלי את החיים הקודמים שלי כוסעמק! מתי יהיה טוב? מתי? אני שואל את עצמי את זה כל הזמן ואף פעם אין תשובה.
סליחה שהפרק קצר
YOU ARE READING
𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤
Acciónאני מכירה אותו כל החיים שלי, גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אתן ללב שלי לחצות את הגבול המאוד דק הזה שהיה בינינו של אחים חורגים. נתתי לו את הלב שלי ושנינו נכנסנו למלחמה הזאת ואף אחד מאיתנו לא יודע איך היא תסתיים. *סיפור גמור*
