I'm sorry, baby// L.S

2

הרגליים של הארי התחככו ברגליו של לואי בזמן שהוא אכל, הארי הביט בלואי ולואי בהארי, ׳אני מצטער׳ הארי אמר עם שפתיו אבל בלי קול ולואי רק חייך חיוך קטן.
אלינור דיברה עם גברת קלדר ודס.
הארי לא הפסיק להביט בלואי.

״ מחרתיים אני ואלינור נוסעות שבוע ללונדון!״ גברת קלדר דיברה אחרי כמה דקות
״הו, תהני אהובה״ לואי אמר לאלינור ונתן לה נשיקה על הלחי, הארי השפיל את מבטו.

״לואי, אתה תוכל לישון פה עם דס והארי״ היא אמרה וחייכה ללואי, ״כדי שלא תהיה לבד״ היא הוסיפה.

״תודה גברתי״ לואי אמר עם חיוך על שפתיו.
גברת קלדר חייכה חיוך חושף שיניים, ״אני אארגן לך את חדר האורחים מחר״

~~~~~

לואי מוביל את אלינור אל המכונית של גברת קלדר, ״תהנו!״ הוא צועק לעבר המכונית שמתחילה להתרחק.

הוא נאנח והתחיל להתקרב על ביתה של גברת קלדר עם המזוודה בידו השמאלית.
הוא פתח את הדלת וסגר אותה אחריו.
נכנס לתוך הבית עם המזוודה בידו.

״היי״ לואי שומע קול וקפץ במקומו הוא הפנה את ראשו אל עבר הסלון, ״סליחה״ שה היה הארי.
לואי הסתכל עליו ובחן אותו לבוש בגופיה השחורה ובמכנס הקצר האפור.
בגופיה הבליטה את שרירו של הארי.
רק אז לואי קלט שהוא בוהה בו, הוא הניד בראשו ״ז- זה בסדר..״ לואי אמר בגימגום.

״אבא שלי טס לעסקים באמריקה , אז.. יש לנו את הבית רק שלנו״ הארי אמר בחיוך שהבליט את גומותיו שלו.

פאק, הוא יפה

״הו...״ לואי הוציא מפיו יחד עם נשימה חנוקה.
״אני הולך היום למסיבה של ידיד טוב שלי.. אתה מוזמן״ הארי אמר, ״אם בא לך, כמובן״ מיהר להוסיף.

״אמ אוקי, אני אבוא״ לואי אמר עם חיוך ביישן.
״בסדר״ הארי אמר עם חיוך ״תוסיף את המספר שלי לטלפון שלך״.
״הו אוקיי״ לוא אמר והארי נתן לו את המספר שלו

לו:) : היי :)

לואי שלח להארי והארי חייך לעצמו.

הארי (: : הו היי לואי

לואי צחקק לעצמו ״אני עולה לחדר״ לואי אמר וגרר את המזוודה שלו במעלה המדרגות.
״תהיה מוכן בשמונה וחצי!״ הארי צעק.
״אוקיי!״

לואי עלה למעלה לחדר האורחים , שם את המזוודה הכחולה על המיטה.

לעזאזל זה מגרד

לואי חשב לעצמו .

הוא הוריד את מכנסיו רואה את הצלקות המכוערות שלו, הוא לקח נשימה עמוקה ושיחרר אותה.
היה לו שם ארבעה צלקות.

הראשונה, הייתה כשאלכס נפרדה ממנו, לואי באמת שלא הפסיק לבכות עד שהוא חתך, יצא מלא דם אבל זה הרגיש כל כך טוב.

הפעם השניה , הייתה שאבא שלו חזר הביתה אחרי שהוא עזב את לואי ואת ג׳והאנה כשלואי היה בן שבוע.
הוא חזר והרביץ לג׳והאנה וללואי , צעק עליהם , קילל אותם ועוד הרבה הרבה דברים.
ללואי כל כך כאב על אמא שלו שהוא חתך בפעם השניה.
הדמעות שלו נזלו תוך כדי גם מעצב אבל במיוחד מאושר, הוא כל כך שמח שכואב לו גם במובן הפיזי על מה שאמא שלו עברה בשבילו, בשביל האחיות שלו, ובמיוחד בשביל עצמה.

שאר הפעמים היו מתי שהוא הרגיש שהוא לא יכל יותר.

מאז שהוא הכיר את אלינור הוא לא חתך, הוא כל כך מאושר איתה.

אף אחד לא יודע על זה שהוא חתך, גם לא אלינור, הבן אדם שהכי קרובה אליו בעולם כולו.

הוא הרבה זמן לא חתך, 4 וחצי שנים הוא לא חתך.
הוא שכח איך זה מרגיש.
לפעמים לואי רוצה לעבור על הצלקות שלו כדי לזכור איך זה מרגיש , או , איך זה הרגיש.
אבל הוא לא עושה את זה.
הוא מחזיק את עצמו.
הוא מנסה שלא.
כדי לא לפגוע בעצמו.
ובאלינור.

לואי העביר את אגודלו שלו על הצלקות, הם אף פעם לא דהו.
אולי קצת.
אולי ממש קצת.

זה עדיין מרגיש כמו דבר מחוספס.
הצלקות האלה.

הוא שיחרר נשימה עמוקה.

מתקדם לעבר דלת האמבטיה.

מוריד את בגדיו ונכנס עם כולו.

מתארגן ליציאה עם הארי, בתקווה שיכיר חברים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי!
אני רוצה להגיד שאם אתן חוות דברים קשים, אתן תוכלו לדבר איתי :)
אשמח שתביעו את דעתכן על הפרק 3>