פרק 13

3.2K 145 350
                                    


נ.מ כללית

״אלי, אנג׳ל תוכל להיות אצלך בחדר?״ לואי שאל את אליסון.

״למה היא לא יכולה להיות אצלכם?״ נייל שאל.

אליסון נתנה לנייל מכה בצלעותיו עם המרפק, ״כמובן שהיא יכולה״ אמרה בחיוך.

״מעולה, אז אנחנו הולכים לישון״ הארי אמר, מניח את ידו על מותנו של לואי, מכוון אותו לכיוון המדרגות.

״רק בבוקר אל תשכחי להוציא אותה״ לואי דאג, אליסון הנהנה בראשה.

״אה ותשימי אותה ליד הקמין כדי שלא יהיה לה קר״ הוסיף.

״לואי תעלו למעלה כבר! אני יודעת איך לטפל בכלב״ דחפה.

״אוקיי״ לואי צייץ, מסתובב ועולה במדרגות העץ והארי בעקבותיו.

לואי נכנס לחדר ראשון, הארי נכנס מיד אחריו וסוגר את דלת העץ ודואג לנעול הפעם.

לואי הוריד את הניילונים מהמזרן, מתכופף לתיק כדי להוציא מצעים ושמיכות מהמזוודה. לפני שהספיק להתיישר הוא הרגיש את מפשעתו של הארי מתחכחת בישבנו וידיו על מותנו.

״הארי״ לואי צחקק קלות, מניח את המצעים עם השמיכות על המיטה ומסתובב כדי להיות פנים מול פנים.

״אתה לא יכול להאשים אותי״ הארי מחליק את ידיו לישבנו של לואי ומצמיד את גופו.

״נכון״ לואי אמר בהתגרות, כורך את ידיו סביב צווארו של הארי ומקמר את גבו בפיתוי.

״מה אתה אומר.. שאני אסדר את המיטה, ואתה תלך למקלחת ותיקח איתך את החוטיני שהבאת כדי שתוכל להחליף ולהראות לי אותם?״ הארי הציע בחיוך מעושה.

״מהממ״ לואי המהם, מהנהן בראשו.

לואי השתחרר מאחיזתו של הארי, מסתובב, מתכופף למזוודה, מוציא ממנה שלושה תחתוני חוטיני עם תחרה. אחד בצבע אדום, השני בצבע לבן, והשלישי בצבע תכלת.

לואי הסתובב חזרה עם גופו להארי. הארי הביט בו ברעב, נושך את שפתו התחתונה, מרגיש את התאווה בגופו, כי לואי ידע בדיוק מה הוא עושה כשהתכופף למזוודה.

לואי החזיק את התחתונים מאחורי גבו, מחייך בתמימות.
״אז אני הולך״ אמר, הארי הנהן בראשו, שומר את שפתו התחתונה בין שיניו.

בזמן שלואי התפשט בחדר המקלחת, הארי הלביש את המצעים הלבנים שלואי הביא על המזרן, על השמיכה והלביש גם את הכריות. מסדר את המיטה, את השמיכה על המזרן ונשען עם מרפקיו על המיטה כשפניו פונות לדלת המקלחת, ממתין שלואי יצא.

בינתיים לואי בחן את עצמו במראה, בודק את החוטיני החדש שקנה יושב על גופו. הוא לבש את התכלת ראשון. זה בהחלט נראה טוב על הישבן הבשרני שלו. הוא תמיד אהב את הגוף שלו, וברגע זה הוא סוף סוף יכול להשתמש בזה.

Game of life || Larry stylinson Where stories live. Discover now