Game of life || Larry stylinson

פרק 17

נ.מ לואי

״סטיילס הכלב שלך שוב חירבן במגרש!״ המאמן צעק כשנכנס לחדר הלבשה.

הארי הרים את גבותיו, שולח לי מבט נוזף ואני חייכתי אליו בתמימות.

״המאמן זה לא רק הכלב שלי עכשיו, זה הכלב של הקבוצה״ הארי אמר בחיוך למאמן שהיה עצבני.

״כלבה״ מלמלתי. המאמן הפנה את מבטו הכועס אליי.

״לא מעניין אותי אם זה כלב או כלבה. יש לשניהם תחת והוא לא מפסיק לעשות את צרכים שלו על הדשא!״ כעס.

״המשחק גם ככה נגמר ונצחנו, תשמח המאמן״ אמרתי בחיוך.

״טומלינסון, אל תבחן את הגבולות שלי״ אמר, מחפש בעיניו בחדר הלבשה.

״ברבי! לך תנקה את החרא של הכלב מהדשא״ דרש המאמן.

״לא לא אני יכול לנקות את זה. הוא אחרי משחק, בטח עייף״ אמרתי, מביט בראיין מתקדם לכיוון היציאה מהחדר.

״הוא בכל מקרה ישב על הספסל כל המשחק״ אמר המאמן, מביט בהארי ומעלה חיוך על שפתיו.

״ואתה..״ התחיל, פורס את ידיו, ״הצלת את המשחק סטיילס, בוא הנה״ המאמן משך את הארי לחיבוק, טופח על גבו.

הבטתי בשניהם כשהארי פער את עיניו, טופח על גבו של המאמן, ״בטח..״ אמר הארי, מביט בי ומנסה לעצור את צחוקו.

שמתי את ידי על פי, מסתיר את החיוך ועוצר את הצחוק שמאיים להתפרץ. ״ואתה טומלינסון.. שמעתי את הקריאות עידוד שלך כאילו היית באוזן שלי, יש לך קול גבוהה מאוד. תמשיך ככה אוליי יצרפו אותך לקבוצת מעודדות״ אמר בציניות, טופח על גבי.

״עם ג׳ולי? תודה רבה אני חושב שאוותר״ רטנתי.

״אין לי מושג מי זאת ג׳ולי אבל זה עושה לי חשק לאגס״ מלמל לעצמו, ״כל הכבוד סטיילס, אני גאה בך״

״וואו המאמן אני לא רגיל לכל כך הרבה מחמאות ממך״ הארי אמר עם חיוך משועשע.

״אל תתרגל״ אמר המאמן והלך למרכז החדר, ״הורן יש לך אגס?״

צחקקתי והפנתי את מבטי להארי, ״באמת היית טוב היום״ אמרתי בחיוך ביישני כשהארי לבש את חולצתו הנקייה.

״אני תמיד טוב״ אמר בחצי חיוך.

״גלגלתי את עיניי, ״גם להחמיא לך אי אפשר״

הארי צחק והביט לצדדים לפני שמשך אותי במהירות לאחורי הלוקרים. נשענתי על הלוקרים והארי סגר עליי עם ידיו, חיוך מעושה היה על פניו.

״הארי סטיילס? האם אתה מנסה לפתות אותי במבט שלך?״ שאלתי בתמימות, מניח את ידי על ליבי בדרמטיות.

הארי חייך, מהנהן בראשו ומקרב את פניו לפניי, ״הצלחתי?״

העמדתי פניי חושב, מרים את עיניי לתקרה, ״אממ.. אולי כדאי שתרצה את זה חזק יותר״ אמרתי בהתגרות.