"אתה מפוטר" יונגי קבע "מ-מה?" שאלתי לא מבין "אתה מפוטר" חזר על עצמו "למה?,עשיתי משהוא לא בסדר ?" שאלתי בדאגה חושב שהוא יעיף אותי מפה
"לא" יונגי ענה בקול אדיש "אני צריך לעזוב את המקום?" שאלתי בדאגה מבין שאין לי מקום אחר ללכת אליו
"תחליט לבד או שאתה עובד פה בתור עוזר אישי שלי או שאתה הולך מפה " יונגי אמר בקול אדיש לא מסתכל אלי אפילו. "אפשר להיות העוזר שלך?" שאלתי בחשש מסתכל אליו "החלטה שלך" הוא ענה לי עדיין אדיש "אז העוזר שלך" אמרתי "טוב" הוא אמר באותו קול אדיש מביא לי מסמכים
"תמלא את זה זה לפיטורים שלך ותביא לי" הוא אמר ואני התחלתי למלא אותם וכשסיימתי הבאתי לו אותם.
הוא אפילו לא הסתכל אל הדפים ושם אותם במגירה והביא לי דפים אחרים "תמלא את זה" הוא אמר "מה זה?" שאלתי מסתכל על הדפים "זה כדי שתתחיל את העבודה שלך" הוא אמר ואני הינהנתי לכן מתחיל למלא.
אחרי כמה דקות הבאתי לו את הדפים והוא שם אותם במגירה "רוצה להתחיל את העבודה היום או שבא לך לנוח היום ולהתחיל מחר?" יונגי שאל "היום" עניתי במילמול "סבבה,אז בוא תישב במקום שלי ותדפיס את כל העמודים שפתוחים פה,אני הולך להפסקה לא בטוח שאחזור לעבוד היום,כשתסיים אתה משוחרר" הוא אמר קם מהמקום שלו.
"יונגי.. לפני שאתה הולך" אמרתי קצת מפחד ונעמדתי לידו "אני יכול לעזור לך? יש לך המון פצעים פתוחים....." מילמלתי מראה על הפנים שלו "אתה יודע לתפל בזה?" הוא שאל מרים גבה ואני הינהנתי לכן "כשפוגעים בך ביום יום ואף אחד לא יכול לעזור אז אתה לומד לטפל בעצמך" מילמלתי בזמן שאני לוקח מהמדף את הערכת עזרה ראשונה.
נ.מ יונגי
התיישבתי על הספה כדי שיהיה לו יותר נוח,כי בכל זאת אני הרבה יותר גבוהה מימנו אז הוא בקושי מגיע עד החזה שלי... ישבתי מסתכל אליו פותח את הערכה *אני לא מבין מה אני מרגיש כלפי הילד הזה... מצד אחד אני ממש דואג לו ומקנא כשהאחרים נוגעים בו אפילו שזאת העבודה שלו ומצד שני אני הבוס שלו.. והוא כנראה לא מרגיש כלום עלי..* חשבתי בזמן שגימין מתחיל לטפל בפצעים שלי.
"זה יהיה קצת כואב" גימין הזהיר אותי לפני שהוא התחיל בזמן שהוא טיפל בכל הפצעים שלי נשארתי עם המבט האדיש *הוא כנראה יחשוב שזה מוזר שאני אדיש 24/7 אבל אני רוב החיים אדיש חוץ מכשאני בבית עם אנשים שאני סומך אליהם* חשבתי וגימין בידיוק סיים "זהו" הוא אמר בחיוך גאה בעצמו שהוא עשה הכל בידיוק כמו שצריך.
"יופי" אמרתי וקמתי יוצא מהחדר בלי להגיד אפילו תודה *כן אני חרא של בן אדם* אמרתי לעצמי *טוב אני חייב להישתכר* אמרתי לעצמי ירדתי למטה הולך על הבר ומתיישב ליד הבר "יום קשה אה?" אראם שאל אותי בציחקוק "כן,הרבה עבודה" אמרתי בקול אדיש "הרבה עבודה הבנתי ויסקי עם קרח" אראם מילמל לעצמו ומזג לי כיאלו הבין מה אני צריך.
שתיתי את הכוס ויסקי הראשונה ואז את השניה ולאט לאט סיימתי בקבוק שלם וכבר הייתי שיכור *אני לא שיכור בכזאת קלות שלא תחשבו לא נכון,פשוט מי לא שיכור אחרי בקבוק ויסקי שלם? רואים אף אחד*
האלכוהול השפיע עלי כבר ובאותו הרגע הבנתי שאני לא מבין כלום מימה שאני עושה."אני חושב שזה מספיק בוס" אראם אמר לי ודפקתי לו מבט "הבנתי ויסקי עם קולה כבר בדרך" הוא אמר מביא לי ואני שתיתי הכל בשלוק אחד.
הדבר היחיד שבאמת השפיע עלי באותו הרגע זה האלכוהול,רק הוא,לא שום דבר אחר.
קמתי מהבר כשהבנתי שכבר אין לי כוחות למוזיקה ולאנשים הרועשים והלכתי למישרד שלי.ניכנסתי לבפנים וראיתי שגימין עדיין פה "אתה עדיין פה?" שאלתי מסתכל אליו לא מבין ומחזיק בדלת כדי לא ליפול "כ-כן אני כבר הולך" הוא אמר טיפה בפחד "תישאר" אמרתי נועל את הדלת והולך לכיוונו "אתה שיכור?" הוא שאל מריח את הריח החזק שיש מימני.
"קצת" אמרתי בציחקוק ממשיך להתקרב אליו "אני עוד מעט מסיים" הוא אמר ואני המשכתי מתקרב יותר ויותר אליו מסכתל על המבט המפוחד שלו *כמה זמן רציתי לעשות אתזה* אמרתי לעצמי וכשהייתי ממש לידו נפלתי על הספה רדום לגמרי ביגלל האלכוהול וגימין מהר קם להסתכל אם הכל בסדר איתי.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
היוש הבטחנו פרק אתמול אבל לא יצא אז מעלות עכשיו.
וביגלל זה השתדלנו לעלות פרק יותר ארוך מהקודמים.
הפרק הבאה יעלה בקרוב 3>
YOU ARE READING
ג'ימין זונה
Fanfiction"טוב מכאן יש לך שתי אפשריות,אפשרות אחת זה להתפטר ולקחת את הכסף שלך ולהתחיל את החיים מההתחלה עם הכסף שלך. אופציה שניה זה להישאר פה ולעבוד כעזור שלי והכסף ישאר אצלי וכל פעם שתרצא תגיד לי ואני אביא לך. במה תבחר?" שאלתי מיסתכל אליו. גימין עבד כזונה לא מ...
