BTS

נאמג׳ין - Namjin

לילה. 23:46. והמסדרון כבר כולו בניחוח תות אם טיפה קוקה קולה. ומחדר מספר 8 נשמעות הגניחות המתוקות של ג׳ין. איך הגענו לזה? הכל בזכות נאמג׳ון. ועכשיו נחזור לשלושה ימים אחורה. אבל קודם טיפה על הבנים שלנו.

קים נאמג׳ון- בן 23. בבעלותו אחד ממועדוני החשפנות המפוארים בסיאול. המקום שונה משאר המועדונים בסביבה, אבל לזה אחר כך.
קים סוקג׳ין- בן 21. לפני כמה חודשים קרתה תאונת דרכים ואמו עדיין לא התעוררה מהקומה. ג׳ין כבר יותר מחודשיים בחיפושי עבודה, אך חסר תוצאה. ועכשיו לסיפור.

יום שני. 14:27. סתיו. איפשהו שמה ברחובות סיאול.
ג׳ין לבוש בסוודר אפרפר וג׳ינס כהה ורגליו נועלות סניקרס לבנים. משעת בוקר מוקדמת הוא מחפש עבודה. אחרי כל ראיון אמרו "אנחנו נחשוב ונחזור אליך", ג׳ין אחרי הפעם השלישית כבר התחיל לקבל את התשובה הזאתי כ-"לא".
"כנראה זה לא היום שלי"- אמר וסימן משהו בדף שהיה בידו. הדף מלא בכתובות של מקומות שמחפשים עובדים, אך ליד כל כתובת היה מסומן איקס. ג׳ין מסתכל על הדף בייאוש, ופתאום הוא שם לב לכתוב בתחתית הדף. "מועדון- לילה אדום". ג׳ין מכניס את הכתובת לוואייז ומתחיל ללכת. אחרי 15 דקות הליכה עד המועדון ג׳ין הספיק לדבר עם הרופא של אמא שלו. הרופא התקשר כדי להגיד שאם ג׳ין לא יצליח להשיג את הכסף לתרופות בימים הקרובים, יש סיכוי שאמא שלו לא תצליח לשרוד עד סוף השבוע. אחרי המילים של הרופא ג׳ין כמעט ונפל, רגליו נהפכו לצמר גפן. בכל זאת ג׳ין הצליח להחזיק את עצמו בידיים והגיע מועדון כאילו לא קרה כלום. רק ג׳ין עבר את פתח הדלת וישר עליו ניגשה נערה.
"סליחה, אנחנו סגורים"- אמרה אותה הנערה והראתה לו לכיוון היציאה.
"אני לגבי המודעה. אני צריך עבודה."- הקול של ג׳ין היה מייואש וחסר תקווה. אחרי שהנערה שמה לב למצבו של ג׳ין היא הוסיפה:
"תעלה במדרגות ותיכנס לחדר הימני". אחרי שסיימה עשתה כמה צעדים אחורה והלכה לכיוון הבר. ג׳ין עלה במדרגות וכבר עמד לפני הדלת אך משהו בתוכו אמר לו לפנות אחורה ולהתרחק מהמקום הזה. ג׳ין לקח נשימה עמוקה ונכנס לחדר עם השלט "קים נאמג׳ון" עליה. במרכז החדר עמדה כורסא ולפנייה שולחן שעליו ישב בחור עם שיער שחור-אפור שקרא משהו בדפים שבידיו. ג׳ין סגר את הדלת והבחור שם לב עליו.
"מי אתה? המועדון סגור, תבוא בלילה"- אמר הבחור וחזר לקרוא ברצינות משהו בדפים.
"אני צריך עבודה"- ג׳ין אמר את המשפט בקשיחות ורצינות שגרם לבחור שעדיין ישב על השולחן להחזיר את מבטו לעבר ג׳ין. הבחור בחן את ג׳ין ברצינות ולא פיספס שום פרט במראה שלו.
"אוקיי"- אמר הבחורה אחרי מחיאת כף. "אז איך קוראים לך?" שאל את ג׳ין שעדיין עמד בפתח הדלת.
"ג׳ין... קים סוקג׳ין"- עדיין ברצינות אבל עכשיו אם טיפה ביישנות. ג׳ין התיישב על הכורסא.
"קים נאמג׳ון"- הבחור קם הציג את עצמו והושיט את ידו לעבר ג׳ין שיושב על הכורסא. ג׳ין לחץ לו את היד והסתכל עליו מלמטה. נאמג׳ון מאוד גבוהה ומראו טיפה הפחיד אבל באותו הרגע משך את ג׳ין.
"תבוא היום ב21:00. משכורת מלילה אחד ביום למחרת במעטפה. האישיות שלך תישאר פה ולא תיהיה מפורסמת, אל תדאג"- אמר נאמג׳ון והתיישב בכיסא ליד השולחן.
"כמה אני אקבל מלילה?"- שאל ג׳ין ברצינות עם תקווה בעניים. הוא הושיט לנאמג׳ון פתק אם הסכום שהוא צריך לתרופות.
"שליש מכל הסכום בלילה אחד"- ענה ג׳ון והחזיר את הדף."בן כמה אתה שאתה צריך כזה סכום?"- הוסיף נאמג׳ון.
"21"- ענה ג׳ין.
"ו... היה לך כבר?"
"עדיין לא.."- מהר הגיב ג׳ין. נאמג׳ון טיפה חייך ונשך את השפה התחתונה שלו. ג׳ין שם לזה לב אך החליט לא להתייחס.
"מחכה לך היום ב-21:00"- נאמג׳ון המשיך לחייך עם הגומה המושלמת שלו ואחרי שג׳ין כמעט ועזב את החדר הוא הוסיף: "אתה גר רחוק? רוצה שאני אסיע אותך?". ג׳ין נעצר. אחרי כמה שניות של דממה הוא ענה: "אם לא קשה לך, אני אשמח שתסיע אותי". ג׳ין באמת גר רחוק, והמרחק הזה משמח את נאמג׳ון. נראה לו שהוא מרגיש משהו לבחור הזה, ולבלות איתו עוד כמה דקות ולראות אם הרגשות שלו נכונים הוא רק אשמח. נאמג׳ון התקרב לג׳ין וכששם את ידו על מותנו של ג׳ין הם יצאו מהחדר. ג׳ין היה מופתע מההתנהגות של נאמג׳ון. ממבט ראשון הוא לא נראה כמישהו שהיה מתנהג ככה עם מישהו שהוא מכיר בקושי 10 דקות. אבל כנראה שלא צריך לשפוט אנשים ממראה ראשוני. כשהבחורים יצאו מהמועדון ג׳ון הוציא מפתחות מכיסו וכיוון את ידו לעבר מכונית בוגאטי שחורה. נאמג׳ון פתח את הדלת לג׳ין ולאחר מכך נכנס בעצמו. כל הדרך הייתה דממה ברכב. נאמג׳ון נסע כמה שיותר לאט ובכל פעם שהיה עוצר ברמזור היה מסתכל על ג׳ין שכל הדרך הסתכל בחלון והיה שקוע במחשבותיו. באיזשהו שלב נאמג׳ון החליט להספיק את השקט. "תגיד, למה באתה עלי לראיון? אתה לא נראה כמישהו שמתאים לעבודה כזאתי, אתה נראה כמו מישהו שמתאים לו לעבודה בבית קפה או במשרד. אז למה בכל זאת מועדון חשפנות?"- שאל ג׳ון בזמן נהיגה.
"אם לא אמא שלי לא הייתי מסכים לכל זה. עברתי המון מקומות אבל לא קיבלו אותי עדיין, מועדון חשפנות זאת האפשרות היחידה שנשארה לי"- אמר ג׳ין והוריד את מבטו לרגליו שהיו תפוסות מההליכות האין סופיות בחיפושי עבודה. נאמג׳ון לא הגיב. הוא פשוט נהג ומשהו תיכנן בראשו. והנה הבית של ג׳ין. בית קטן וטיפה ישן. ג׳ין יצא מהרכב ונכנס הביתה. הוא הוריד נעליים וישר נפל על המיטה. הוא עייף. גם נפשית וגם פיזית. כל הגוף כואב מהליכות ומבפנים כואב להיזכר בתאונה.
~Flashback~
באותו הרגע ג׳ין והוריו נסעו במכונית. באיזשהו רגע רכב אחר התנגש בהם ואחרי אותו הרגע ג׳ין לא זוכר כלום. זוכר רק את הרגע שהוא התעורר והרגע שבו אמרו לו שאמו בקומה ואביו לא הצליח לשרוד את התאונה. כל פעם ג׳ין נזכר במה שקרה וגופו מתמלא צמרמורת והמצב רוח הופך ליותר גרוע והסיבות לחיות הולכות ונעלמות.
~End Flashback~