זה קטע קצת שונה ממה שאני כותבת בדרך כלל, מקווה שתאהבו בכל זאת:)
קירות שחורים מרוחים בחיפוי ורוד ובוהק.
עוד תכתובת מלאת משמעות שסמל שלמות החליט להעלות, בתוספת דמעות כמובן, נקיות מכל חיפוי, הכל אמיתי.
עוד מאבק מזויף לאחר תקרית כאובה שהראתה לעולם את מהותו.
עוד אלפי מילים ומשפטים ששואפים להיות חכמים ונאורים, שבמקום למלא את תפקידם חודרים לניבכי הראש בקשרים מפתלים.
עוד מאבק נגד העשן ונגד התקיפות. בזמן שהרעל והאלימות האמיתיים נמצאים שם, עמוק עמוק. בתוך תעלות לב שכמובן, רוצות לטוב, אך מסתכמות בעוד שורת תמונות אמיתית כל כך שזה מזויף.
צעקות משיכה של אלפי אמיתות.
ואם אלוהים נמצא שם, היכן הוא מתחבא? ומדוע השטן מקבל שליטה כמעט מלאה על היקום? ומדוע מלאכים צבועים לבן מסיימים את חייהם מוכתמים בשחור זרוקים בתעלות?
ומדוע שאלת מהות החיים עדיין מרחפת אם תשובתה תמיד תוותר ריקה.
ולמה אנשים עדיין נאבקים כאשר הדבר היחיד שנותר להם הוא לנשום והמאבק ייקח מהם גם את הדבר הפשוט ההוא.
ולמה אני עדיין כאן, עולם מלוכלך עטוף עטיפה זוהרת של שלמות משעממת.
ואיך מורידים את השחור מהחיים בזמן שהוא האחד להשתלט על הכל.
ולפני כן, איך מורידים מעליו את הורוד המכתים של הזוהר.
ואיך חושפים את האני אמיתי, שלא שייך לדבר מתוך כל המוחשיות.
נ.ב: אין פה שום כוונה לזלזל בדת, או באלוהים, זה חלק מצורת הכתיבה. מקווה שזה מובן.
