נ.מ פרסי
אחרי כמה זמן קיבלנו הודעה ממחנה החצויים שמשהו קורה. דיברנו על זה ובסוף החלטנו שאנבת' תלך ואני אשאר כאן למקרה שמשהו יקרה פה (לא הייתי מרוצה מההחלטה אבל הבנתי את היתרונות שלה- יש סיבה לזה שאומרים שלאתנה תמיד יש תוכנית).
החלטנו על תוכנית בריחה (שוב).
בלילה התגנבנו החוצה, לא הייתה לנו שום בעיה לעשות את זה, ואחרי זה פנינו לכיוון היער. לא רצינו להיתקל שוב ברעגוג אבל היינו צריכים לצבור מרחק מהטירה. כשעמדתי לשרוק לגברת אולירי הופיעה קבוצה של אוכלי מוות (הם ממש עולים לי על העצבים, כולם בעולם הקוסמים עולים לי על העצבים. אולי אפשר פשוט להטביע את אנגליה ולכולנו יהיו חיים קלים יותר).
אני ואנבת' נעמדנו גב אל גב, כמו בכל כך הרבה פעמים, והתחלנו להילחם. באיזשהו שלב שמתי לב שרוב הלחשים מכוונים אל אנבת'!
אחד מאוכלי המוות צעק "תתפסו אותה!"
ואז הבנתי, הם ראו שהם לא מצליחים לחטוף אותי אז הם עברו לנסות לפגוע באנבת'. אף אחד לא יפגע באנבת'!
אחרי כמה דקות אנבת' סימנה לי שחייבים להזדרז. אז נטרלתי אוכל מוות אחד ואז שרקתי, אוכלי המוות הופתעו ונעצרו לשנייה בהלם. אחרי כמה רגעים גברת אולירי הופיעה, היא רצתה ללקק אותי ואז היא הבינה שאנחנו באמצע קרב, היא זינקה קדימה בנביחות שלא ברור לי איך לא העירו את כל הוגוורטס, היא תפסה את אחד מאוכלי המוות בפה וזרקה אותו. אם כמה שזה היה מצחיק לראות אוכל מוות מעופף היו לי עניינים דחופים יותר כרגע.
"פיצית, בואי לכאן!"
היא נבחה ונעמדה לידי.
פניתי אל אנבת' "לכי! אני אסתדר איתם"
אנבת': "אבל פרסי-"
"לכי!"
היא נישקה אותי ואז עלתה על הגב של גברת אולירי. גברת אולירי הסתכלה עליי כאילו היא מחכה שאני אעלה גם, הנדתי בראשי "תביאי אותה הביתה, למחנה החצויים"
גברת אולירי נבחה פעם אחת ארונה ואז היא ואנבת' נעלמו בצללים.
אם כמה שדאגתי לאנבת' באותו רגע ורציתי לבדוק מה קורה בחנה היה לי משהו טיפה יותר דחוף באותה שנייה וגם ידעתי שאנבת' יכולה לדאוג לעצמה (אני אמשיך להגיד את זה לעצמי עד שאני אפסיק לדאוג לה- לא שזה יקרה בקרוב).
פניתי חזרה אל אוכלי המוות.
YOU ARE READING
חצוי וקוסם
Fantasíaלפרסי יש עוד סבא מרושע, אתם כבר יודעים מי זה אני יודעת שיש מלא סיפורים כאלה וכנראה לקחתי מחלקם השראה אז אם העתקתי אתכם במשהו אני מתנצלת מראש. כל הזכויות שמורות לריק ריירדן וג'יי קיי רולינג
