One Kiss (boyxboy)

פרק 28

מסיבת בריכה
____________

נ.מ דניאל:

דילן פשוט רוצה לקחת לי את כל החברים ולהשאיר אותי לבד, אני בטוח בזה. וזה לא רק זה, הוא גם לקח לי את אחי, שלא בדיוק הייתי צריך, אבל הוא עדיין אח שלי, וגם אותו הוא לקח ממני. עוד מעט הוא יעבור לבית שלי ויגור שם במקומי. הו שיט, זה יכול לקרות?

"בוקר טוב, דניאל." קיילי הופיעה עם חיוך מול הפרצוף שלי, "אתה מגיע למסיבת הבריכה של אליס?" היא שאלה תוך כדי שמחזיקה רשימה בידה ומסמנת על גבי הנייר בעט. "אממ אני לא בטוח.." מלמלתי, בוהה בה מדפדפת בין הדפים, מה לעזעזל?
"עשית רשימה של מי מגיע? מה זה חתונה?" שאלתי בהלם. "אליס ביקשה, היא אוהבת שהכל מסודר ומאורגן, ובכל מקרה, ההורים שלה לא רוצים בלאגן אז יש הגבלה על מספר האורחים." זה פאקינג חתונה. מי מתחתן?

חיכיתי שמישהו יתיישב לידי אך זה לא קרה. שיין ישב לצד ליאם ודילן לא הגיע, זה מוזר.
"היי." ג'יידן חייך, "אני יכול לשבת לידך? דילן תפס לי את המקום." "מה?" הסתובבתי וראיתי את דילן יושב בצד השני של הכיתה, ליד ילדה בלונדינית וחייכנית. לעזעזל עם החיים שלי.
"אתם מוזרים." ג'יידן הוסיף.

חיכיתי בפרצוף זועף במשך כל השיעור, רק כדי לצרוח עליו- מי הוא חושב שהוא?
הוא גם שקרן, גם שחצן וגם מעצבן, ועוד מלא דברים, אבל את הקללות האלו אני אשמור להגיד לו ישר בפרצוף המעצבן שלו כדי להרגיז אותו.

כשהצלצול נשמע, התכוננתי לקום לצרוח עליו אבל לא רציתי שכולם ישמעו. בכל זאת, רציתי להגיד לו דברים אישיים. "אממ דניאל?" ליאם עצר אותי ועיניי זיגזגו בין עיניו של ליאם לברונטי הגבוה שיוצא מהדלת וכנראה שלא אספיק כבר לתפוס אותו. "אני ושיין מתכוונים ללכת למסיבה ו.. רציתי לשאול אם תבוא גם?"
הבטתי בו בעצבנות, "ליאם, אתה גם חושב שאני זה שהלשנתי?" שאלתי והוא משך בכתפיו, "אני לא בטוח. לשיין יש עובדות מוצדקות, כמו למשל, זה שהמנהל אף פעם לא העניש אותך.." הוא הסביר לי את העובדות.
אני יכול להבין למה זה לא הגיוני. אולי המלשן הזה פשוט לא מכיר אותי מספיק.

"ליאם, בחיי, אני נראה לך כמו מלשן?"
לא ידעתי איך מלשן אמור להיראות, אבל אני מניח שלא חתיך כמוני.
"בסדר, אני מאמין לך. אבל שיין עדיין כועס עליך." הוא אמר בצער, "תבוא איתנו למסיבה, אלכוהול יכול לפייס את שניכם." מה שנכון נכון.

_______

דילן החליט שאת השיחה שלנו נבצע בשעה ארבע אפס אפס אחר הצהריים. הו, מה שתגיד המפקד! חתיכת חי בסרט רומאי.
חיכיתי כל היום ואפילו שתקתי במשך שליש ממנו כדי לשמור על הקול שלי. אני רוצה לצרוח עליו ממש חזק.

"תפתח לי, השעה ארבע!" דפקתי על הדלת כשהשעה הייתה ארבע בדיוק, ואפילו לא דקה יותר. דילן פתח אותה באדישות ואילו אני נכנסתי בהפגנתיות. "שב." הוא דרש וכיווצתי את אפי במרירות, אבל התיישבתי.