מחנה קיץ

פרק 27 - הרגע הבנתי שאני אוהבת מישהי

אמילי

"לא הייתי בישראל שנים", אמרה אוליביה במבטא אמריקאי מושלם. היא דפדפה באינסטגרם בחוסר עניין, ואז הניחה את הטלפון על השולחן. "אין לכם פה מסיבות?"

"צריך לדעת איפה לחפש", עניתי. ישבנו בסוויטה הפרטית שדוד שון הזמין לאוליביה ולחברים שלה, חדר מרווח במלון יקר בתל אביב עם נוף לים. עבר יום מאז ההלוויה, אבל החלטתי לא לחזור למחנה עד שאוליביה תעוף מפה. לא התכוונתי לתת לה ולחברים שלה להתעסק עם שום דבר שקשור לאבא. ובנוגע להלוויה אמיתית... אני אדאג לזה כשכל אוכלי הנבלות האלה יעופו מפה.

"את תמיד נראית לי ילדת מסיבות, אמי", היא אמרה בקלילות. רציתי להעיף לה סטירה על הכינוי, אבל שלטתי בעצמי. לידי, ג'וני לקח את השיחה לידיים שלו. "אני יכול לקחת אותך למסיבות הכי שוות בארץ", הוא אמר. "רק תגידי מתי. מתי אתם עוזבים?"

לא הדרך הכי אלגנטית להכניס את זה לשיחה, אבל גם אני כבר רציתי לדעת מתי הם הולכים. "אני לא יודעת", אמרה אוליביה. "לא עוד הרבה זמן. רק נסיים פה כמה דברים בשביל אבא, ונזוז".

החלפתי עם ג'וני מבט זריז. מה שון כבר שלח אותה לעשות? היא חייכה, מבחינה במבטים ששלחנו. "עסקים דיסקרטיים של אבא".

אנדרה, שישב לידה, התרומם. "אני זז לעשות סיבוב. אוליביה, את רוצה לבוא? שמעתי שאמורה להיות פה איזו טיילת בסדר".

"אוי אנדרה, זה לא משתווה לארצות הברית", היא ענתה לו, שמץ של התנשאות בקולה. אבל היא נעמדה, אוחזת בידו. "אבל אני אבוא איתך. ג'סיקה, אשלי ונייתן, אתם באים?"

ג'סיקה ונייתן הנהנו, אבל אשלי נשארה לשבת. התחמקתי מהמבט שניסתה לשלוח אליי, ובמקום זאת הסתובבתי אל ג'וני. הוא הנהן, ונעמד גם הוא. "אני אצטרף", הוא אמר במהירות. "אני תל אביבי במקור. אני אראה לכם את העיר".

לפני שהם הספיקו להגיב, הוא טפח על גבו של אנדרה. "אתה נראה כמו בחור שמעריך בשר טוב. אני צודק?"

חיוך נפרש על פניו של אנדרה. "בהחלט".

"אני מכיר מקום..." הוא ליווה אותם אל הדלת. הם יצאו החוצה, מותירים רק אותי ואת אשלי בדירה הקטנה. התרוממתי מהכורסא במהירות, לפני שתספיק להגיד משהו. "אני הולכת לקחת שנץ".

ההפסקה מאוליביה הייתה מבורכת, אבל לא רציתי להישאר לבד עם אשלי. ובגלל שלא דאגתי שהיא תעשה משהו, לא היה אכפת לי להשאיר אותה לבד.

"רגע", היא קפצה אחרי. "אמילי, חכי!"

היא עצרה אותי, חוסמת לי את הדרך. ריח הבושם המתקתק שלה חדר לנחיריי, מעורר זכרונות מהעבר. "קיוויתי שאוכל לתפוס אותך לבד מהרגע שהגענו לפה", היא אמרה, החזה שלה עולה ויורד בהתרגשות. העיניים שלה נצצו, כמו ילדה קטנה שמצפה להפתעת יום הולדת.