חצוי וקוסם

אפילוג

נ.מ פרסי

יום לפני שהארי רון והרמיוני הגיעו למחנה דאגנו להסתיר את השרביטים שהכנו. כמעט כולם עוד לא היו מוכנים ועדיין עבדנו על תוכנית של איך בדיוק ללמד לחשים ואיזה לחשים ללמד (יש כאלה שהם פשוט מסוכנים מידי), אז החלטנו בינתיים לא לספר לקוסמים שאנחנו עושים את זה. קודם נראה אם זה מצליח ואם כן נחשוב מה לעשות.

נ.מ הארי

הצלחנו לתאם עם פרסי ואנבת' שניפגש. עברו רק כמה ימים אבל התגעגעתי אליהם, גם ממש התגעגעתי להרמיוני ורון.

אז כמה ימים אחרי תחילת החופש לופין הופיע בדלת עם רון והרמיוני ואמר שהוא לוקח אותנו אל פרסי ואנבת'.

בהרבה התרגשות וקצת חשש אחזתי ביד שלו.
התעתקנו והופענו מחדש למרגלות גבעה שבראשה יש עץ אורן שמונח על הענפים שלו בד זהוב ועל האדמה יש ערמת כבלים. נפרדנו מלופין והתחלנו לטפס. כשהגענו למעלה הרמיוני הסתכלה על הבד הזהוב ביראת כבוד.

"גיזת הזהב" היא לחשה. עכשיו נזכרתי בסיפור של פרסי ואנבת', זה באמת מרשים. באותו רגע שמתי לב שערמת הכבלים היא לא ערמת כבלים אלה דרקון ישן, זזתי צעד הצידה.

הנוף שנשקף מהגבעה היה חוות תותים, לא ראינו אנשים או חצויים, כשניסינו להתקדם לא הצלחנו, זה הרגיש כאילו משהו חוסם אותנו.

הרמיוני: "יש להם הגנה רצינית על המקום הזה"

אחרי כמה רגעים נערה הופיעה, היא לבשה שריון עור ובנדנה אדומה. היא נראתה עצבנית "מי אתם?"

"אני הארי, ואלה רון והרמיוני. אנחנו חברים של פרסי ואנבת'"

היא הסתכלה עליינו כאילו היא מנסה להבין אם אנחנו רציניים וכמה איום אנחנו יכולים להיות. היא הייתה מפחידה.

"בסדר, שמות מלאים" היא לא שאלה, היא פקדה.

"הארי ג'יימס פוטר, הרמיוני ג'ין גרינג'ר, רונאלד ביליוס וויזלי"

היא רטנה משהו ואז אמרה "בסדר. אני, קלאריס לה-רו, בת ארס, מעניקה רשות להארי ג'יימס פוטר, הרמיוני ג'ין גרינג'ר ורונאלד ביליוס וויזלי להיכנס למחנה!"

ברגע שהיא אמרה את זה הרגשנו כאילו מישהו הזיז מסך ופתאום ראינו את המחנה.
הוא היה מדהים. ילדים בחולצות כתומות התרוצצו בכל מקום. הייתה שם זירת לחימה בחרב ומסלול מרוץ, אורוות, מזח עם סירות קאנו, קיר טיפוס עם לבה! ומבנים שלפי ההסברים של פרסי ואנבת' זיהיתי שהם הביתנים של האלים.