קטעים רנדומליים שיש לי בראש

התאונה

נמ: קסנדרה
עמדתי ליד הכביש, בוהה במכונית ההרוסה של ההורים שלי. לפני חמש דקות הם שרו ביחד לשיר שהתנגן ברדיו, ועכשיו... עכשיו הם כבר לא כאן. בזמן שבהיתי בהרס של התאונה, לא שמתי לב לעכביש הזה. האלמנה השחורה. העכביש הארסי ביותר באמריקה. עד כשקלטתי שהוא שם, היה כבר מאוחר מדי. הוא היה על הבטן שלי. ניסיתי לא לזוז בכלל, אפילו לא לנשום. קיוותי כל כך שהוא לא יפגע בי. עצמתי את עיני. הרגשתי דקירה קטנה בבטן. ידעתי כבר אז שאני לא אשרוד. התחלתי לצרוח לעזרה, אך ללא מענה.
נמ: אליס
חיכתי לאוטובוס בתחנה. היה יום רגיל. עמדתי שם כבר עשר דקות, האוטובוס איחר. שמעתי צרחות חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב. התעצבנתי על מי שצעק אז הלכתי לצעוק עליו. כארבעים מטר ממני הייתי ילדה שוכבת ליד על הכביש, ליד הריסות מכונית. היה לה חור בחולצה, לא, לא בחולצה, היה לה חור בבטן.
רצתי כמו משוגעת לעברה. היא הצליחה למלמל "תקראי לאמבולנס" לפני שלא יכלה לתפקד יותר. חייגתי 911 ודיווחתי. האמבולנס הגיע אחרי שבע דקות. הוא הגיע מאוחר מדי. ברגע שהגענו לבית החולים, הילדה, (שאמרו לי שהייתה קסנדרה מילר) נכנסה לניתוח. התקשרתי לאימא שלי, והרופאים דיברו עם קרובי המשפחה שלי והחברים שלה. תוך 30 דקות כולם היו שם. לאחר 13 דקות של המתנה, הדוקטור יצא. הוא אמר לנו... הוא אמר לנו שהיא לא שרדה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי! זאת עפרי! חזרתי אחרי מלא זמן! תגיבו לי אם כדאי לי להמשיך את הסיפור!
עד הפעם הבאה, אדיוס!