נ.מ. דניאל
נ.ז. יום רביעי, 2 וחצי בצהריים.
------
"אחי! אני יושב לידך!" קרא יונתן וחנק אותי מאחורה, צחקתי ושחררתי מאחיזתו.
"סורי אחי, אני יושב ליד יהלי". עניתי, ולא באמת הצטערתי, אני אוהב לשבת ליד כולם אבל אני גם נהנה לשבת ליד יהלי, משהו מעניין קרה לי ואני לא מצליח להבין את נוי... היא החברה הכי טובה של יהלי וגם חברה ממש טובה שלי, חצי מהחיים מתבזבזים על זה שאנחנו או אצלה או אצלנו ובכל זאת... אני מרגיש שהיא מרוחקת כזו...
"אחי, אתה שוב בוהה בנוי" העיר אריאל. "עוד בהייה כזו ואני אחשוב שאתם ביחד!" הזהיר אותי וצחקתי.
ותהרגו אותי על המשפט הבא "נוי?, היא רק חברה טובה!" הבטחתי ופניתי לשבת ליד יהלי.
אריאל ישב ליד איתי, שירה ליד יונתן ועדן ישבה ליד נוי והטיסה החלה חלק, שמנו שירים בטלפון ונהנינו כשרצינו לעבור מקומות הדיילת לא הסכימה בשום אופן ואמרה שזה למקרי חירום, איתי אמר לה שזה יהיה מקרה חירום אם שירה תשב ליד יונתן עוד שתי דקות הם יתחילו לצאת, כולנו צחקנו וכולנו גם ידענו שזה נכון, שירה הסמיקה ואפילו לא ניסתה להכחיש, הדיילת כמובן לא אישרה אז המשכנו לשבת באותה הצורה. כאילו מה איכפת לך? הם ניסו להתקומם אבל הרגעתי אותם, אם לא אני די בטוח שהמטוס היה מתרסק...
"דניאל?" עדן באה אלינו והורדנו שנינו אוזניות. "אמ.. דניאל יש סיכוי שאני מחליפה איתך? יש לי בחילות ואני לא יכולה לשבת מאחורה, אז חשבתי בגלל שאתה קדימה אז שתוכל להחליף איתי?..." עדן שאלה בהיסוס וראו שהיא טיפונת לבנה, האינסטינקט הראשון שלי היה להניח לה יד על המצח והיא הייתה קצת חמה, אני יודע שאני כמו אמא אבל אין מה לעשות, אני כזה מטבעי.
"בטח, ברור" הסכמתי והלכתי לדיילת להסביר לה מה קרה ומשום מה היא הסכימה... מילא.
התיישבתי ליד נוי שהייתה עם אוזניות אז שמתי גם אני, עברה ככה כמעט שעה והתחרפנתי!. הורדתי את האוזניות ונגעתי לנוי קלות על ידה, נוי נתקה את האוזניות ממנה בבהלה וסקרה אותי, היא עושה את זה די הרבה בזמן האחרון...
"אני יכול לשאול אותך משהו?" שאלתי בהיסוס. נוי הנהנה לאט ושאלתי. "על מה את ועדן דיברתן באותו יום?" שאלתי שוב, אני משתגע מהמחשבה שמשהו מציק לאחד או אחת מהם ואני לא יודע מה זה כדי לעזור לו ככל יכולתי, פעם אני אפילו עזרתי לאריאל לפתור את הסכסוך שלו עם איתי, אבל זה לא משנה עכשיו, נוי נראתה לחוצה וכאילו בא לה למות, זה קשור לטיסה, אני בטוח!.
"דניאל, באמת... זה לא משנה, משהו קטן" היא ביטלה אותי בחיוך והסמיקה מעט, ברצינות נוי?
"אם זה היה משהו קטן אז למה דיברתן על זה כל כך הרבה?" שאלתי מתחכם ונוי נראתה מהססת, שילבתי את ידה בידי והבטתי בעיניה התכולות. (ה.כ. תכול זה בין כחול לתכלת..) "אני לא אספר לאף אחד, נשבע!". נוי נאנחה והחלה לספר לי סיפור שלא הייתי מודע אליו, סיפור שהוא יותר ישן מהחברות שלנו סיפור שהראה לי את הצד השחור והרע בחייה של נוי...
נוי סיימה את סיפורה והביטה בחלון, פניה הקטנות נמלאו דמעות ולא יכולתי לראות אותה ככה וחיבקתי אותה תוך כדי שאני מלטף את שערה הרך והיפה, היא בחורה מהממת, פנימית וחיצונית!
המשכנו לדבר עוד עד סוף הטיסה, נהניתי מחברתה של נוי, היא קסמה לי ומשום מה זו נוי שלא הכרתי, הנוי שאני מכיר מסמיקה ובורחת תוך רגע מהאזור, מזכירה לי את יהלי במידת מה, היא מראה אבל לא מראה מעצמה, רק חבל שאצל יהלי זה הפוך, היא מראה יותר מבחוץ יותר מאשר בפנים....
*******
הינה עוד פרק ניגמר!!!
מקוות שנהנתם/ן!!!
y&s ♥️
YOU ARE READING
ריב, חברות או אהבה?!❤️
Чиклитדניאל, אריאל,עדן, נוי, שירה, יהלי,יהונתן ואיתי הם חברים עוד מכיתה ז׳, אבל כשהם טסים למחנה באנגליה בתחילת החופש הגדול של סוף יא' הדברים קצת משתנים בתוך החבורה... מי יגמור את המחנה בריב נוראי? מי יתאהבו ויחזרו בתור זוג? ומה יקרה בין כולם?
