Love Is War- literally (אהבה היא מלחמה)

החדירה לאוקר

זה לא מה שפוט פוט חשב שיקרה.
רחוק מזה.
הכל התחיל בבוקר, הוא רץ במסדרונות בית הספר, השעה לא הייתה אפילו 7 בבוקר אך פוט פוט ידע שחייב להכות האוייב מוקדם.
הוא נכנס לכיתה שבה אוקר לומד והוציא טוש ארטליין של הביוקר
'בסד
הרכוש של פוט פוט הנסיך'
הוא הביט ביצירה בחיוך ועבר אל הכיסאות 'רכוש של פוט פוט הגברבר מכיתה יצ 18' הוא צחקק לא שם לב לדלת שנפתחה בשתיקה ולבחור הבלונדיני הגבוה שנכנס דרכה.
פוט פוט שהיה בעולם משל עצמו החל לכתוב על השולחנות מסביב אחד אחד את אותו המשפט, בקרוב כולם יקראו לו פוט פוט הדמוקרטור, הוא התגאה במחשבה, אחרי כמה שנים שבהן הוא העמיד פנים שהוא מתעלם מאוקר ומשאר התלמידים סוף סוף הגיע הזמן לנקום.

אוקר הביט בפוט פוט, הוא שנא להודות בזה אך פוט פוט לא היה מכוער כל כך, לפחות לא כמו אחיו הגדול, סטלה חרבות, שלמד שם לפניו.
שיערו של פוט פוט היה קצוץ התספורת צבאית וגופו היה בנוי היטב כאילו הוא שוחה בשלג כל בוקר וגר בחדר הכושר, אוקר ידע שזה לא רחוק מהאמת כי גם הוא חי בחדר הכושר ושחה מדי פעם בשלג ותמיד הפנים המוכרות של הנער השני בירכו אותו שם.
הוא נכנס לתוך הכיתה סוגר את הדלת בשקט, זה הדהים אותו כמה שאדם זהיר כמו פוט פוט לא שם לב אליו עדיין אך לא תשמעו אותו מתלונן הרי הוא לא באמת רצה לריב איתו שוב.
הוא המשיך לעבור על פני השולחנות ועצר ליד האחד שעליו נשפכו הארטליינים של פוט פוט.
....
מחשבה קפצה לראשו של אוקר, הוא לקח את אחד הטושים להתקרב אל השני, הוא שלח את ידיו קדימה מלפף אותן סביב כתפיו של פוט פוט שהיה מעט נמוך יותר "שלום גם לך'' הוא אמר מרגיש את הנער בידיו מתקשח "תשחרר אותי" פוט סינן בקולו העמוק וניסה להשתחרר אך אוקר הניד בראשו והרים את ידו של פוט פוט "פוט" הוא אמר פותח את הארטליין עם השיניים "אתה התחלת מלחמה, אין לך זכות להתלונן" הוא אמר וכתב על ידו של פוט פוט 'הושב לבעליו המקוריים, במקרה של אבידה פנו אל אוקר אינה' הוא הרים את מבטו אל פוט שבהה בן מסמיק במין שילוב של כעס, הפתעה ומבוכה "מי ידע שאתה מסוגל להיות חמוד כל כך לפעמים" הוא התגרה וחייך משחרר את פוט פוט שהתנשם כאילו הוא טומא על ידי משהו מקולל "להתראות פוט, שלא תחשוב שזה נגמר מחר הכיבוש ממשיך"
ואלים אדירים כמה שפוט ידע שהוא עומד להצטער על זה.