פגישת הגיבורים

הקדמה

פרסי אף פעם לא היה נער רגיל.

אפילו ליד חצויים אחרים (ואף חצוי לא היה נורמאלי, לעולם לא.), הוא תמיד יצא דופן.

אז להגיד שהוא בשוק טוטאלי בעקבות הגילוי שהוא לא רק חצוי, אלא גם קוסם? לא בדיוק.

הוא אולי מופתע - אבל לא מזה שהוא חצי קוסם. (הוא ממזמן הגיע למסקנה שהגורל רק מחכה לדפוק אותו בכל מצב אפשרי.) הוא יותר מופתע מעצם העובדה שהם קיימים.

כמובן שהוא יודע על קיומה של הקטה ועוקביה, אך זה שונה לגמרי. אילו הם בני תמותה רגילים לגמרי, שבדרך קסם (אירוני) כלשהי פיתחו את היכולת לכשף.

מסתבר שעכשיו  "הם" זה גם "הוא" כי פרסי אחד מהם. 

טוב, סוג של. הוא לא גדל בעולם הזה ובעקבות זאת לא יודע עליו שום דבר, אבל הוא מניח שכל עוד יש בו את היכולת לכשף הוא עדיין נחשב אחד מהם.

לאלים אין הסבר לתופעת המכשפים - וזה כנראה החלק הכי מפתיע בכל הסיפור הזה. היכולת לכשף, מתברר, לא בהכרח עוברת בתורשה. 

האלים (או לפחות לפי מה שכירון הסביר לו), מנחשים שהקסם נמצא בתוך נשמה של כל בני תמותה, אך לא כולם מסוגלים להפעיל אותו, ואלה שכן - הם הקוסמים.

ובנוסף לכך - כבר הזכרתי שלפרסי יש עוד סבא מרושע שצריך לטפל בו? (ברצינות, מה הקטע? הספיק לו סבא מרושע אחד, תודה רבה.)

שמו וולדמורט, והוא אולי איום הרבה יותר קטן מקרונוס - אבל הוא עדיין איום ומישהו עדיין צריך לטפל בו.

 וכמה מפתיע! המישהו הזה  - זה פרסי. טוב, אולי לא בדיוק... הפעם יש נער אחר - שמו הארי פוטר - הוא זה שצריך להביס את האדון האפל, ופרסי רק צריך לעזור לו. (או להשגיח עליו - איך שלא תרצו לקרוא לזה).

כל זה מוביל אותנו אל פרסי ג'קסון אחד שאוסף מזוודות לכמעט שנה שלמה ביחד עם אימו עם הבעת פנים קמוצה במיוחד. הוא לא מרוצה, כלל וכלל לא. למה הוא הסכים לזה בכלל? אחרי כל מה שהוא עבר, אחרי כל מה שהקריב בשביל העולם? למה הוא צריך לעבור עוד הרפתקה לא רצויה? ודווקא כשאמו האהובה אמורה להוליד בקרוב? 

כמובן שעמוק בפנים הוא מבין למה. הוא מבין שזה בגלל שזה סבא שלו, כי יש לו את תסביך המושיע וכי הוא פרסי ג'קסון והוא פשוט בלתי מסוגל שלא להיכנס לצרות על ימין ועל שמאל. אבל הוא עדיין כועס. מאד.

-

טוב, אז שלום לכולם! מה הולך?
חלקכם אולי כבר מכירים אותי - ואלו שלא, היי, נעים להכיר. מוזמנים לקרוא לי "פ". 💓

החלטתי לכתוב את הסיפור הזה, ואני מקווה שתאהבו אותו. (מקווה שגם אין שום טעויות כתיב או פיסוק - אם יש אשמח שתכתבו לי בתגובות.)

אם נהנהתם מההקדמה - אשמח שתגיבו לי ותסמנו כוכבית כדי שאני אדע. אני עדיין לא בטוחה אם כדאי לי להמשיך את הסיפור.

ואם אתם קוראים את זה - תודה רבה, אני מאד מעריכה את זה.

אוהבת, פ. 3>

- 352 מילים - 

(לא כולל הדיבור שלי בסוף, רק ההקדמה עצמה.)