אחרי הכל

פרק 1-
שי
תנשמי. הכל יהיה בסדר. את חזקה, אל תתני לזה לשבור אותך. את לא בוכה. את לא בוכה אמרתי לעצמי בראש שוב ושוב בזמן שנטע רוני ונוי החזיקו בידיהם פיסה משערי. שנאתי את עצמי. עם כל כמה ששנאתי את הילדות המרושעות שעמדו מולי שנאתי את עצמי יותר על זה שאני כל כך חלשה. לא משנה כמה פעמים הייתי אומרת לעצמי בראש שאם מצב כזה יקרה שוב, אם מישהי תנסה להציק לי, אני אגיב אני אעשה משהו. לא משנה מה העיקר שאני אעשה משהו ולא אקפא כמו בובה כל פעם שזה קורה. אוף. אני כל כך פחדנית. אף פעם לא הבנתי למה שבנות כמו נטע והחברות שלה יהינו להציק לבנות כמוני. אמא אמרה לי שזה בגלל שהן מקנאות. אבל קשה לי להאמין לה, אם כבר אני זו שמקנאה בהן, הן כאלה יפות ויש להן כל כך הרבה חברים שלא נראה לי הן יכולות אפילו לספור. אז למה? למה שהן ירצו להשקיע מהזמן והאנרגיה שלהן כדי להציק לי? לילות שלמים הייתי שוכבת במיטה ומנסה לחשוב על סיבה אחת. אחת. ללמה נהייתי מושא הלעג בקרב הילדים שאיתי בכיתה. אין לי הרבה חברים. למעשה לא כמו נטע ונוי את שלי אני כן יכולה לספור. על יד אחת אפילו הייתי אומרת. יש את נועה שהיא חברתי הטובה ביותר, זאת שתמיד יודעת איך להחזיר לידים הרעים.. לא כמוני שפשוט נותנת להן להתייחס כלפי כמו אל בובת סמרטוטים. יש את רון אם אפשר להחשיב אותו בכלל בתור חבר, הרי זה לא כל כך שהייתה לו ברירה, הוא אח שלי גם אם הוא לא אוהב אותי הוא תקוע איתי, זה מה יש משפחה לא בוחרים. אבל אני יודעת שאם היתה ניתנת לי האפשרות לבחור מבין כל האנשים בעולם מי יהיה אח שלי לא הייתי בוחרת באף אחד אחר חוץ מרון שלי. המגן שלי, המושיע של והבן אדם שאותו אני הכי מעריצה. גם כשהיינו יותר קטנים והיינו נוהגים לריב המון על כל מיני שטויות של אחים אף פעם לא היינו הולכים לישון כועסים. רון תמיד דאג להזכיר לי כמה אני חשובה בשבילו ושגם אם הוא היה ממש רוצה הוא לא היה מסוגל לכעוס עליי כל כך הרבה זמן. רון תמיד נלחם בשבילי, היה שם בשבילי ברגעים הכי קשים. אפשר להגיד שהוא אח מגונן בלשון המעטה, לפעמים זה כבר יותר מדי, גם בשבילי. אני שונאת להרגיש שבלעדי העזרה של רון וחברו הטוב עדן שתמיד היו מרביצים לכל מי שהיה מציק לי אני כל כך חסרת אונים. צריבה צורמת העירה אותי לפתע ממחשבותי, הרמתי את ידי ללחי הכואבת ושפשפתי אותה כמה פעמים על מנת להקל את הכאב. " שמעת מה אמרנו יא מפגרת אחת!" אמרה נויה, " עופי מפה חתיכת ילדה מגעילה" "למה היא חייבת תמיד להרוס הכל?" "כזאת מעצבנת" לא הצלחתי לשמוע את השאר מכיוון שיצאתי בריצה משירותי בית הספר. בנות זה עם כזה רע. גם אחרי כל השנים האלו שבמהלכן עברתי לא מעט הצקות והשפלות מילדות כמוהן, זה תמיד מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה רעים יכולים להיות ילדים. הרגשתי את הדמעות זולגות מהלחיים וניסיתי בכל הכוח לעצור אותן, אני שונאת שאני כזאת רגשנית, כאילו לא מספיק שאני לא מצליחה להגיב כשמדברים אליי בצורה כזאת אלא אני חייבת גם להפגין כזאת חולשה בכך שאני מראה להם שהם פגעו בי. נשמתי נשימות עמוקות והמשכתי ללכת במהירות שיא. צעדים גדולים ומהירים בכדי שכמה שפחות אנשים יראו את ההתמוטטות הנפשית שלי. זה כזה מביך. אחח. נתקעתי במשהו חזק, הרמתי את ראשי כדי לראות במה נתקלתי.. או שאני צריכה להגיד במי.. עדן החבר הכי טוב של רון עמד מולי ועל פני הבעה מודאגת. "שיי". הלסת שלו התהדקה והוא בלע את רוקו. "מי עשה לך את זה?". " עשה את מה?" ניסתי ניסיון נואש לשחק אותה תמימה אך עושה רושם שעדן לא קנה את זה כי הוא קירב את ידו אל לחיי והעביר את ידו לאורך הסימן האדום שהיד של נטע השאירה מהסטירה החזקה שהיא נתנה לי. שיט. רק זה חסר לי שעדן יאמר לרון מה שקרה ותיווצר עוד דרמה. ממש לא תודה אני אוותר. "אה זה..." אמרתי מנסה למשוך זמן כדי לחשוב על תירוץ מספיק טוב שעדן יאמין לו. עדן שם לב לכך שאני מנסה למשוך זמן ולחש באוזני. "שי, תגידי לי עכשיו מי עשה לך את זה. שלא תנסי אפילו לשקר לי, זה לא יעבוד עליי. אני מכיר אותך את תמיד מושכת ככה באוזן כשאת מנסה להמציא סיפור שבכלל לא קרה" "מה על מה אתה מדבר בכלל עדן, זה ממש לא נכון! אני אף פעם לא עושה את זה"
"כן את כן" אמר עדן  עם החיוך הילדותי שלו שבגללו חצי מהבנות בבית ספר כל כך מטורפות עליו.
"את עושה ממש ככה" הוא אמר ומשך בתנוך אוזנו בתנועה מגושמת. לחיי האדימו ממבוכה ועדו שקלט את זה גיחך לעברי. אבל אז החיוך ירד מפניו והוא הסתכל עליי, הסתכל לי בתוך העיניים כאילו אם יוכל להסתכל עליהן מספיק זמן הן יגלו לו לבד את מה שהוא רוצה לדעת.
נשפתי בתסכול, והסתכנתי בכך שהישרתי מבט לעינו של עדן. אני אף פעם לא אצליח להתרגל לכמה הוא יפה. גם אם אני מכירה אותו כבר מאז שאני בגן בגלל שהוא ואחי פשוט צמד שבלתי ניתן להפריד. "נטע וחברות שלה הציקו לי בזמן שהייתי בשירותים"
אמרתי את האמת כי הבנתי שאין טעם להסתיר אותה מעדן, הוא מכיר אותי טוב מדי וידע ישר אם אני משקרת. פניו של עדן התעקלו בזעם "פאק אל תתייחסי אליהן שי הן סתם כלבות שמקנאות מזה שהן לא מגיעות אפילו לחצי מהרמה שלך" חייכתי אל עדן, הוא תמיד היה כזה טוב אליי ואין שמחה יותר ממני שהוא חלק מחייו של רון ושלי. עדן משך קצוות שיער קצרה יותר מהאחרות שהייתה מאחורי אוזני ורשף בעצבים. "לא, אין מצב שיי, הן כל כך גמורות, מי הן חושבות שהן בכלל?! אמר אעדן בקול עצבני. עדן נשף נשיפה ארוכה והרפה את הלסת שלו שמסתבר שהייתה כל כך הדוקה. "שי תסתכלי עליי, אמר עדן והחזיק את פני בין ידיו "אני ורון נטפל בזה, את לא צריכה לדאוג, אבל אם קורה משהו כזה אני רוצה שהדבר הראשון שתעשי זה שתפני אליי או אל רון אני לא ארשה שמישהו יפגע בך ככה, אחרת יש לו עסק איתי. אמר עדן בקשיחות
הלב שלי החסיר פעימה כשהסתכלתי על פניו היפות של עדן. שערו הכהה ועיניו החומות השתלבו באופן מושלם עם עורו השזוף. עדן לא הבין את היופי שלא. הוא לא שם לב לעשרות המבטים שנשלחים אליו כל פעם שהוא עובר במסדרון. הוא לא שומע את מה שאומרות עליו הבנות. כולן אובסיביות עליו ועדן, עדן חי בעולם משלו, תמיד קינאתי בו וברון על זה שכל כך לא אכפת להם ממה שאנשים אחרים חושבים עליהם, הם תמיד עשו מה שהיה טוב להם ועל הדרך גרמו לשאר הבנות להזיל ריר. "טוב?" אמר עדן והחזיר אותי שוב אל המציאוצת לאחר שנדתתי במחשבותיי. הנהנתי קלות לעבר עדן. מבטיחה אמרתי. עדן קירב אותי אל זרעותיו לחיבור ונשק לרקתי. אני יודעת שזה היה לא נכון לחשוב על זה. ושעדן הוא החבר הכי טוב של אחי. ואני יודעת שעדן בחיים לא יוכל לחשוב עליי אחרת מאשר על מעין אחותו הקטנה שעליה הוא צריך להגן. אבל ברגעים כאלה, היה קשה לי לא לחשוב איך זה ירגיש אם עדן יהיה שלי. אני יודעת שהמחשבה שעדן יוכל להרגיש כלפיי משהו היא מטופשת ואני סתם סתומה אם אני אטפח תקוות. אני לא טיפשה, אני יודעת טוב מאוד איך הוא ואחי מבלים, אני יודעת שהראש שלהם כל הזמן במסיבות והם לא יכולים להתחייב לבחורה אחת ליותר מלילה אחד. אך התקשיתי שלא להרשות למוחי לדמיין את עדן בלילות לפני שאני הולכת לישון ולהאמין שאולי במקום הכרית הריקה שמאחורי יהיה עדן שמחבק אותי מאחור נותן לי נשיקת לילה טוב ואומר לי כמה הוא אוהב שאני שלו.

היי אהובות,
סיפור ראשון שלי❤️
תתכוננו להתאהב כי שיי ועדן הולכים להיכנס לכן ישר לתוך הלב.
אשמח שתגיבו את דעתכן על הפרק הראשון❤️
ואל תדאגו כי בקרוב תקבלו עודד