המשרד היה גדול, והיה בו אווירה לא מפחידה או לא נעימה. הייתה עבירה חמימה טובה ומעט מתוחה. על הקירות היו מדפים שהיו עליהם או על הצטיינות וכל מיני פרסים שהמפקד מולו קיבל, או שהיו תמונות של המפקד עם משפחתו, עם בנות וילדים קטנים.
במרכז המשרד עמד שלוחן עד גדול עם מחשב ודפים עליו, מול השולחן היו שני כיסאות ועל אחד מהם הארי יושב. מאחורי המפקד ישנו חלון גדול שמשקיף לעיר הגדולה של לונדון.
״כן, מה?״ שאל הארי, מתבונן במשרד, אך לא מסוגל להביט במפקד מבט כל כך קטן. ״אני צריך לדבר איתך לגבי פנימיה״ הארי גלגל את עניו וקם ממקומו שהיה בכיסא. הוא לא מתכוון ללכת לפנימיה, הוא מעדיף לחזור לרחוב ולא ללכת לפנימיה. והוא יודע שלא ישנה את דעתו, שום דבר לא ישנה את דעתו.
״אני. לא. הולך. לפנימיה.״ הארי איגרף את ידיו, ציפורניו מעט חדרו לעורו, אך זה לא עניין אותו. שום דבר לא עניין אותו עד שעניין הפנימיה יבוטל. ״לצערי אני לא שולט בזה, זה פנימיה, אתה לא חוזר לרחוב״ הארי גלגל את עניו, לא מקשיב לשטויות שיוצאות מפיו. ״אני לא רוצה. אוקיי?!״ המפקד נשך את שפתו התחתונה. חושב על משהו.
״אוקיי, יש לי רעיון״ המפקד חייך, מביט בהארי. והבין שמוכן לרעיון, הוא לא בטוח יעבוד, אבל הוא מוכן לעשות את זה. ״מה הרעיון? שולחים אותי בחזרה לרחוב? כי אני אשמח״ המפקד נשם עמוק, בוחן את הארי, טוב טוב.
״אוקיי, זה או שאתה עובר לגור אצלי או לפנימיה״ הארי שמע את הצעתו, אבל.. למה? למה שיצע את זה? זה כל כך מבלבל. ״מה זאת אומרת?״ הארי חושב שזה לא אמיתי, למה שירשו לו. ״כן. אמיתי, אני אומנם צריך לדבר עם האנשים שמעליי.. אבל אני אצליח לשכנע אותם.״ הארי חייך חיוך קטן, אל ישר הוריד אותו. באוח שמשקר לו, ״למה שתרצה שאני אגור אצלך?״ התעניין.
הארי יודע שכנראה יש פה משהו מאחורי זה, למה שמישהו ירצה ילד כמוהו בבית שלו. הוא מרדן, מקלל, מרביץ, עם פחדים וסיוטים. ״אני לא נופל לזה, אני יודע שאתה בטח מתכוונן שנסע לבית שלך ואז, אופס. נסע לפנימיה״ גלגל את עניו וקם. ״הארי אני לא כזה״ נאנח המפקד.
עניו הכחולות של המפקד ננעצו בעניו של הארי, והארי הרגיש פתאום קטן לידו, חלש.. ״למה שתתן לי להיות אצלך, מה אתה בית מחסה?״ גיחך, ״לא, אבל אני מאמין בך הארי״ הארי הרכין את מבטו.
מה זאת אומרת?
״מה?״ הארי נשך את שפתו התחתונה והסתכל על המפקד. ״הארי.. אתה נגררת למצב הזה בחוסר רצון, ללא ברירה. החיים שלך זרקו אותך לסיטואציה הזאת,״ הארי הרכין את ראשו, לא מסוגל להביט במבוגר שמולו הוא שונא לדבר ברצינות.
״ועכשיו, אני יודע שהיה לך קשה לצאת מהמצב הזה, אז הארי אני נותן לך קביים״ הארי גלגל את עניו, ״אתה מדבר שטויות, מה קשור קביים?״ הארי גחך. הוא סתם מבלבל את המוח.
