ריב, חברות או אהבה?!❤️

פרק 14- איתי

נ.מ איתי.
נ.ז נוי ודניאל הולכים מהאוטו גלידה.
-------
התקרבתי לעדן והבטתי בה מקרוב, אני מבין מה דניאל אמר לי, אם אני לא אבוא אליה- היא תלך לי לאחד אחר...
התקרבתי יותר עד שיכלתי להרגיש את נשימותיה הקצובות.
עדן הסתובבה בחיוך מנוי ודניאל שבדיוק הלכו והביטה בי קופאת. התקרבתי אליה טיפה יותר כשלפתע מילה אחת שינתה הכל. "לא."
זזתי אחורה כאילו השד עומד מולי. "סליחה..." ניסיתי למלמל במבוכה.
"ל- לא, זאת אומרת כאילו... אני מצטערת ש- לא חשוב..." עדן גמגמה והבטתי אליה, לתוך עיניה ופשוט לא יכולתי!
"עדן..." אני כמעט התחננתי כשלפתע שפתיה הותכו בשפתי והיא עצמה את עיניה.
"עדן!" אמרתי וזזתי ממנה, ניתקתי את שפתינו והבטתי בה בהלם. "את לא חייבת לעשות את זה! אני יודע להתמודד עם הרגשות שלי! את לא צריכה לנשק אותי כי חשבת שאולי אני אפגע!" אמרתי וכעס השתחל לקולי, החברה הכי טובה שלי מנשקת מישהו כדי לבקש סליחה! והמישהו הזה הוא אני! וואי!
"איתי, אני לא יודעת על מה חשבתי כש-" הו לא, אל תגידי את זה!.
"כמה פעמים נישקת אנשים כדי לבקש מהם סליחה?" שאלתי ואחזתי בשערי מטרוף. "כמה?!" שאלתי כשקפאה מולי והחלה לפתע לבכות.
"הי, הי עדן... אני  לא כועס עלייך, אני כועס על עצמי שהייתי חבר מטומטם!" לא משנה שהיא דחתה אותי, אני החבר הכי טוב שלה!.
"את רוצה לחזור לפנימייה? בעצם-"
"לא, בא נלך" היא עצרה אותי.
"את יודעת שאני אדע מי הדביל שנישק אותך, נכון?. זה שתגידי לי לחזור איתך למקום שאת פוחדת ממנו לא יעזור לך או לי להירגע" אמרתי בחצי חיוך שהצלחתי לגייס.
"אני יודעת, אבל... כשאתה איתי אני לא כל כך מפחדת" היא אמרה לי בבושה. חייכת, אני לא יכול עליה! כשהכרתי אותה ונהיינו חברים כולם צחקו עלינו שאנחנו הגמד והענק, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה יוצאת עם דניאל, היו מחרפנים אותה!. למה אני משתגע מזה? היא לא רוצה אותי!.
הלכנו בשקט עד בניין הפנימייה, היא הייתה מרשימה, ממש כמו מהסרטים, הקירות היו צבועים באדום, צריחים מתנשאים לגובה ושורה ארוכה של עצים ירוקים מקדמת את פנינו.
"וואו..." עדן הביטה במקום, אפילו כשהוא חשוך הוא היה עוצר נשימה.
"חברה! אנחנו כאן!" יונתן אמר והבטנו לכיוונם. אופס?!
"הם חולי נפש..." אמרתי ובלעתי את רוקי, כולם עמדו שם ויונתן מחזיק שלט שכתוב עליו באדום: 'היא כבר אמרה כן?' .

"אני אמרתי ליונתן שזה מפגר! עמותת הבנות לא תומכת במהלך!" שירה אמרה ושילבה את ידיה ברוגז.
"דניאל!" אמרתי והבטתי לכיוונו בכעס.
"הי, לא רעיון שלי ולא אמרתי כלום, אתם כל כך שקופים שזה מתסכל כבר יותר משירה ויונתן!" הוא אמר בחיוך ויהלי הנהנה.
"אז זהו.... שמסתבר שזה לא..." אמרתי בלחש כולם השתתקו.
"מה לא?! אתם לא ביחד? עדן לא אמרה כן?" יונתן שאל בחוסר טקט הידע שלו.
נשמתי עמוק. "לא משנה מה היא אמרה, זה לא עניינכם ולמען השם, תוריד את השלט!" אמרתי והכעס טיפס על גרוני.
"איתי, זה בסדר..." עדן אמרה והביטה אלי לגובה, היא נמוכה מתחת לממוצע וזה משהו שמיוחד בה, כמה נמוכה, ככה חכמה!.
"אתה רואה! אפילו עד-"
"יונתן!" אמרתי והישרתי לו מבט, אף אחד לא ממשיך אחרי המבט הזה, זה מבט שכמעט אף פעם לא נתתי, הוא היה שמור לבריונים של י"ב.
"סליחה אחי..." הוא אמר בכנות, איך אפשר לכעוס על מישהו כזה?! הוא אח שלי 2!.
"הכל טוב אחי, תתנצל לעדן." אמרתי והכעס החל להישכח.
"סורי מלכה" יונתן אמר וזכה למבט של מוות מהמלכה שלו לשעבר- שירה.
"ס- סליחה מלכה אחת ויחידה שלי" יונתן אמר בחיוך ומשך את שירה לנשיקה.
"סולחת, אל תעשה את זה שוב!" היא התריעה.
"יאללה חברים, מחלקים חדרים" אריאל אמר וכולנו התקדמנו לפנימייה.
"הלו, האו כן אי האלפ יו?." (שלום, איך אני יכולה לעזור לכם?.) אמרה האישה בקבלה שקידמה את פנינו.
יהלי ניגשה אליה. "ווי אר היר פור זה סאמר סקול" (אנחנו פה לפנימיית קיץ.) המזכירה הנהנה והגישה לנו 4 מפתחות
"היר איז יור קיס פור יור האטס." (הנה המפתחות לבקתות שלכם) היא הסבירה.
"וואי ג'אסט טו רומס?" (למה רק שני חדרים?) דניאל התערב.
"ביקאוס איטז ג'אסט וואט וי האב נאו." (בגלל שזה רק מה שיש לנו כרגע) היא הסבירה בהתנצלות.
"יו האב טו רומס, וואן פור זה בואיז אנד וואן פור זה גירלס." (יש שני חדרים, אחד לבנים ואחד לבנות) היא נתנה עצה. את העצה היחידה שיכלה להועיל...
"ווי טייק איט" (ניקח את זה) יהלי אמרה בחוסר ברירה.

נדפקנו...

------------
הינה נגמר לו עוד פרק!
מקוות שנהנתן!
y&s ♥️