" איפה הוא ,איפה הואא" צרחתי למזכירה בבית החולים
"ילדה אני אצטרך שתשארי רגועה ותחכי בחוץ"
היא אמרה
"שדודה שלך תשאר בחוץ " אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון חדרי הניתוח
"עומרי עומרי איפה אתה עומרי" צרחתי בכל כוחותי
הרגשתי מסוחררת וקרסתי על ברכי
"עומ..............רי" אמרתי עד שאיבדתי את ההכרה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פקחתי את עיני והתיישבתי במהירות ,
הרגשתי את הזיעה בכל מקרום בגופי
" זה היה רק חלום" אמרתי לעצמי והלכתי לקחת לעצמי כוס מים.
ישבתי על הבר בביתי ושתיתי .
הדלקתי את הטלפון ושמתי לב שהשעה חמש בבוקר
"טוב אני כבר לא יחזור לישון " אמרתי והחלטתי לנצל את זה ולצאת לרוץ לנקות את הראש.
הייתי בחצי הדרך כשנשלח אלי הודעה ממספר חסום
עצרתי להפסקת מים ופתחתי את הטלפון
״מה קרה יצאת לריצה בבוקר?״ הסתכלתי על ההודעה פעורת עיניים .
הסתכלתי לצדדים והחלטתי לחזור הביתה
רצתי כאילו החיים שלי תלויים בזה
נכנסתי הביתה מתנשפת ומקבלת עוד הודעה
עוד פעם מהמספר החסום
" את יודעת שאת לא יכולה לברוח ממני נכון?"
קראתי את ההודעה בהלם
" הבן אדם הזה אובססיבי אלי " אמרתי
"מי אובססבי" אימי אמרה משפשפת את עיניה
"ולמה את בבגדי ספורט?" אימי אמרה בעייפות כבדה
"דיברתי על המורה שלי כל הזמן הוא נטפל אלי חחח וחשבתי לצאת לריצה לנקות את הראש" אמרתי .
" טוב...... אני חוזרת לישון יש לי היום יום חופש "
"טוב אמא שינה טובה" נשקתי לה על הלחי והלכתי להתקלח.
אחרי המקלחצ התלבשתי בטרלינג וחולצה לבנה ביסייק
הלכתי למיטתה של אימי ולחשתי לה
"הלכתי ללין" היא הנהנה והלכתי....
יותר נכון רצתי.
עוד הודעה נשלחה מאותו מספר חסום
"את יודעת טרלינג לא כזה הולם אותך"
אני שונאת להודות בזה אבל הבן אדם מפחיד אותי
החלטתי לא ללכת ללין לא לסכן אותה
החלטתי ללכת לבית ספר
כן כן שמעתם נכון בית ספר
טיפסתי מעל הגדר וסידרתי לי שלוש כיסאות נשכבתי על זה,
הייתי מותשת אבל העיניים בחרו לא להיעצם.
ואוו עלינו במספר הקוראים תודה רבההה🌼💗
YOU ARE READING
i love that way
Romansa"את חושבת שאני מטומטם?!?? אה?" אמר וכיוון אקדח לרקתי עצמתי את עיני מרוב פחד "את חושבת שאת חכמה ממני? משקרת לי? חתיכת מטומטמת" אמר והמשיך להצמיד את אקדח לרקתי יצאו לי שבילים של דמעות מעיני אך אני מחזיקה מעמד ולא פותחת אותן "עד עכשיו הייתי נחמד אלייך...
