סודותיו של וולדמורט

פרק 5: הארי

נ.מ. הארי

כל חבורת המוזרים (החלטתי שאני אקרא להם ככה. או אולי משרתי וולדמורט? מיני מוות? לאאא, חבורת המוזרים זה הכי טוב) החליפו מבטים, ואז התחילו לדבר בצורה מוזרה. אחד מהם לא השתתף בשיחה, והביט בהם בחוסר אונים. כנראה הוא לא יודע את השפה. בסופו של דבר הם הפסיקו לדבר.
"אנחנו מסכימים" הנער שנראה כמו המנהיג (לפחות זו הייתה התחושה), ענה.
"מצוין. אם ככה, כדאי שתארזו לעצמכם דברים. אנחנו לא נגיע ישר לבית הספר, כי לפני זה אתם צריכים לקנות ציוד מיוחד ולהתכונן, אז אתם תגורו במבנה אחר עד תחילת השנה. אני אחכה לכם על הגבעה" דמבלדור הוביל אותנו אל הגבעה שממנה התחלנו. אחרי כמה דקות (וואו. זה היה מהיר. כאילו, ממש מהיר...) הם הגיעו, וכולם החזיקו תיקים. הצטרפה אליהם נערה עם עיניים כסופות, בגדים כסופים והבעת פנים לא ניתנת לפיענוח. גם הנערה שהכניסה אותנו למקום הייתה שם.
"דמבלדור" הנערה עם עיניי הכסף אמרה בשלווה.
"שלום לך, גבירת הציידות. מה תרצי?" דמבלדור דיבר בכבוד גלוי. (מוזר. אחרי הכל, הוא הקוסם החזק ביותר בעולם. נאאא, זה דמבלדור. לפעמים הוא מוזר.)
"אני ארצה שלילי תצטרף אליהם" הנערה המוזרה הצביעה על הנערה שליוותה אותנו פנימה -לילי-
"כמובן, הגבירה" דמבלדור קד קידה קטנה, והושיט מלפניו כדור מפונצ'ר.
"תחזיקו בכדור, והוא יעביר אותנו אל המקום" אז זה מפתח מעבר.
"האמת היא, שאם רק תגיד לנו את המקום, נוכל להגיע לשם בעצמנו. אתם יכולים לבוא איתנו" נער חיוור עם שיער שחור, חולצה שחורה עם גולגולת, מעיל טייסים וג'ינס שחור אמר.
"כמובן. השם של המקום הוא כיכר גרימולד מספר 12" דמבלדור חייך. הנער השחור שרק. לפתע, מתוך הצל של עץ האורן, הופיעה כלבה עצומה.
"מה קורה, גברת אולירי?" מר מנהיג (החלטתי לררוא לו ככה) אמר וליטף את הכלבה.
"איזה... שם מעניין" לופין הבליע חיוך.
"כולם, לעלות" הנער השחור אמר ועלה על הכלבה.
"דרך אגב, אני אשמח לדעת את שמותיכם" דמבלדור עלה על הכלבה.
"אני ניקו, זה וויל, זו קליפסו, זו ריינה, זו תאליה, זה גרובר, זו הייזל, זה פרנק, זה ליאו, זה פרסי, זו אנבת', זה ג'ייסון וזו פייפר" הנער השחור -ניקו- אמר, ואז הוא לחש משהו לכלבה. אחרי שעלינו על הכלבה (גברת אולירי), לפתע הכל השחיר, והרגשתי שאני צונח ברכבת הרים. אחרי כמה שניות הופענו מול כיכר גרימול מספר 12.
"אוה, וואו. זה היה גרוע יותר מהתעתקות" סיריוס מלמל בשקט.
"מה לעאז- איך המקום הזה עדיין עומד?! כאילו, כמה סדקים, והוא יקרוס. יכול להיות שמצבו גרוע יותר ממערת מיתרס, והיא התמוטטה ממכה אחת קטנה של אבן!" אנבת' אמרה במהירות. אוה וואו. איזה רצף של מילים. היא והרמיוני כנראה יהיו חברות. ועם המחשבה הזו, נכנסנו לבית.