רגלו שעל הריצפה רעדה, ללא הפסקה. מחכה שחברו כבר יגיע, מחכה לדפיקות על הדלת ולצלצול הפעמון המוכר. הוא הסתכל על השעון וראה שהיה כבר צריך לצאת לעבר בית ספרו של הארי.
שהדפיקות נשמעו בחלל הבית לואי קפץ ממקומו, הולך במהירות לכיוון דלת הבית. ״שמח שהגעת סוף סוף״ ליאם מהנהן ״זאין רב איתי לא ללכת״ הרים כתפיים ולואי מהנהן, לא מתעניין באמת ״הארי בחדר ישן, אל תפריע לו״ ליאם מהנהן ונותן ללואי את המרחב לרוץ לרכבו.
לואי במהירות נכנס אל מושב הנהג, מתניע את הרכב ויוצא אל הכביש המהיר. הוא קיווה שלוש דברים. אחת, שהמורה לא יחשבו שלא מקצועי כי יאחר. שתיים, שהמורה יגיד שהארי עושה בעיות בבית הספר ועושה בלגנים בשיעורים שלומד בהם. ושלוש, הכי מדאיג אותו כרגע זה שהארי יתעורר ויתחיל לשלוח לו הודעות.
לאחר נסיעה של עשרים דקות לואי הגיע לבית ספרו של הארי, מחנה את רכבו בחניה הגדולה ויוצא ממנו, לא שוכח לנעול.
במהירות נכנס דרך דלתות הבניין הגדול, והלך לעבר כיתתו של הארי. בדרך הולך לאיבוד פעמיים אך נזכר בהוראות שהמורה נתן לו.
לואי פתח את הדלת (מקווה שזאת הכיתה הנכונה ולא הלך לאיבוד שוב), כאשר ראה מורה בכיתה הוא חייך. ״אתה המורה של הארי, כן?״ שאל בנימוס, כאשר הנהן לואי נגש אל השולחן והתיישב מול המורה. ״היי אני מר. וואלקר, ואתה לואי נכון?״ לואי הנהן והושיט את ידו, לוחץ אותה בשל המורה שמולו.
״רצית לפגוש אותי״ לואי דיבר ראשון, ״כן, רציתי לדבר איתך לגבי הארי״ לואי חייך אליו (אך ראשו במקום אחר, חושב על הארי בביתו, הוא לא אובססיבי או מרגיש אליו משהו. אבל הוא מודאג אם התעורר או שהוא מחרפן את ליאם), סידר את שיערו לצד.
עניו בחנו את הבחור שמולו, עניו בצבע ירוק עדין משולב בצבע צהבהב. שיערו צבע שטני חלק שנוטה לצד. על אפו נחים משקפיים שצבעם שחור ומסגרתם עגולה ונותנת למורה שמולו מראה יותר סמכותי, ובגדיו במדי בית ספר רשמיים. גילו לא נראה מבוגר משל לואי בהרבה, אולי קצת בשלוש שנים או ארבע.
עניו עברו על הכיתה, בוחנות את מקומות הישיבה. ״איפה הארי יושב?״ התעניין לואי, ״בטור הרביעי ליד החלון, שורה שלישית״ לואי העביר את עניו לכיוון שהמורה כיוון אותו. ואם יודה מתאים להארי לשבת במקום הזה, מאחור.
לואי החזיר את עניו למורה וחיכך בגרונו ״כן,״ מר. וואלקר עיין בדפיו והוציא את אחד הדפים לכיוון לואי. ״זה דף מתוך רבים במחברתו של הארי״ לואי הסתכל על הקישקושים שבדף. ״הוא לא כותב כלל. כל מחברת שלו עם קישקושים ולא באמת בסיכומים שהמורים מכתיבים״ לואי נשך את שפתו התחתונה.
הציור שהחזיק בו מעט ׳קריפי׳, מצוייר נער שפניו עם פני מפלצת וגופו בגוף של נער רגיל.
הדף קופל והוכנס לכיס המכנס של לואי. ״אני לא בא להאשים ולהתעצבן, כי אני בעצם חושב שלא יודע לכתוב..״ לואי הרים גבות בשוק. ״לקרוא הוא יודע אך עדיין יש מעט מילים שמסתבך עם הקריאה שלהם. למשל הוא מבין את החומר מהסיבה שמתי שאני שואל אותו שאלות הוא עונה עליהם״.
