הירח שלי

הודעה+ פרק 17 ואחרון

היי
אני יודעת שאמרנו שאנחנו לא נמשיך עם הסיפור
אבל אני שונאת שכותבים מפסיקים את הסיפור שלהם בשיא המתח ואני לא רוצה לעשות את זה בעצמי
אז כתבתי המשך קצר לסיפור
מקווה שלא שכחתם מה קרה
ואם כן תחזרו פרק אחד אחורה (:
תהנו

לאחר שנה
נ.מ ג'יני
החלטתי להשאיר את התינוקת.
אמא תמכה בי בכל שלב. כמובן גם שלונה.
רון חשב שאני פסיכופטית שאני שומרת תינוק מאונס.
כל האחים תמכו בי וגם פרסי! שזה היה מפתיע.
אבא חזר לעצמו והפסיק להקשיב לרון.

קראתי לתינוקת לורי. היא כמעט בת שנה עכשיו.
אני מחשיבה את לונה כאמא השנייה של לורי.
היא באמת תמכה בי בכל צעד שעשיתי ולא עזבה לרגע למרות שזה פגע לה בלימודים.

פרשתי מהלימודים. פרופסור דמבלדור לגמריי הבין את הסיבה לפרישה ואמר שאני מוזמנת תמיד לחזור להשלים את הלימודים.

נכון, בהתחלה זה היה קשה ממש.
היה קשה לי להתרגל לבטן הגדולה והנפוחה.
הייתי מבואסת שלא יכולתי לשחק קווידץ', אך ישר אחרי הלידה חזרתי לשחק.
אבל הנורא מכל היה שבעתיד לורי תשאל אותי למה אין לה אבא אני אצטרך לספר לה את הדבר שאני מדחיקה יותר מכל.

הלידה הייתה קשה אך היו לי את אמא ולונה לצידי.
לא ידעתי שום דבר על תינוקות, אך יש לי יתרון בכך שאמא שלי מגדלת 7 ילדים.
היו הרבה לילות בלי שינה
אך התרגלתי לזה כבר..
***
היום זה יום ההולדת  שלי.
הרמיוני,הארי,דראקו והאחים הגיעו למחילה וחגגנו כולם יחד.
בסוף הערב לונה נכנסה לחדרנו ואמרה לי שהיא רוצה להביא לי את המתנה עכשיו.

היא הביאה לי תליון שאם פותחים אותו מופיעה תמונה של שלושתניו. אני, לונה ולורי. הבת שלנו.

חשבתי שכל חיי נהרסו שנכנסתי להריון, אך ההפך קרה.
החיים שלי רק השתפרו מרגע לרגע.
יש לי ילדה מהממת.
יש לי משפחה תומכת(מי צריך את רון שיש את התאומים)
יש לי חברים תומכים
אבל הדבר החשוב מכל הוא שאהבת חיי לצידי. ואני לא מתכוונת לעזוב אותה בשום מצב.
היא כל מה שביקשתי.
כל מה שהיה חסר לי בחיים.
אור של ירח.
הירח שלי ואך ורק שלי.