הארי נכנס לחדרו ונייל מברבר מאחוריו. הוא התיישב על הריצפה ופתח את מחברת הסקיצות שלו, בעוד נייל לידו פותח את מחברת המתמטיקה שלו.
כל אחר היה עסוק בדבריו, עד שנייל החליט שנמאס לו. אז קם ממקומו וחיטט בדבריו של הארי. ״מה אתה מחפש?״ הארי הרים את ראשו אל נייל ״סתם, רק מחפש משהו מעניין לצחוק עליו״. הארי הרים כתפיים ״תהנה, הדבר היחידי שתמצא זה קונדומים או דילדו״ נייל הרים גבות בפליאה ״לואי קנה לך קונדומים?״ הארי הניד לשלילה ״לואי הביא לי כסף לקפיטריה ואני לא קונה אז קניתי קונדומים״ נייל ציחקק ופתח את ארון הלימודים שלו.
הוא הוציא שלוש חוברות והרים גבות, ״מה זה?״ שאל והתיישב על הריצפה מול הארי, ״חוברות כתיבה. אני צריך לתרגל. יש לי הרבה שגיאות כתיב״ נייל דפדף במחברות ״למה קנית- כאילו איך הגעת למצב שאתה קונה את המחברות?״ הארי חיטט בקלמרו והוציא עיפרון בעובי דק יותר ״לואי היה בשיחה עם המורה שלי, והמורה חשב שאני לא יודע לכתוב. לבסוף התברר שאני יודע אבל לא כותב כי יש לי הרבה שגיאות כתיב״ נייל צייץ ׳אה׳ קטן.
נייל קם ממקומו והלך לארונו, מוציא פוטר ולובש על עצמו ״תביאי לי גם, קר לי״ ביקש הארי, נייל הוציא פוטר נוסף וזרק לכיוונו, הארי לבש אותו על גופו וחזר למחברת הסקיצות שלו. ״מה אתה מצייר שם?״ נייל התיישב מול הארי, הארי הוריד את העיפרון לרצפה ונתן לנייל להציץ ביצירה שצייר שם.
חיוך נמרח על שפתיו של נייל, ״אני אוהב את זה״ הארי החמיץ פנים ״לא יודע, חשבתי אני אעשה יצירה חדשה.. אבל אני לא מוצא משהו אחר טוב״ נייל הסתכל במבט ממוקד על הציור ״כנראה שאתה עדיין לא צריך לשחרר מהנער הנסתר״ גבותיו של הארי הורמו ״הנער הנסתר?״ בלבול נשמע בקולו, יש לציור שלי שם ואני לא ידעתי?
״כן, ככה קראנו לו בבית הספר. פעם יצאנו לסיור ובחזור עצרו לנו בגלידרייה, והיה בקיר שם את הציור שלך, עם הנער והקיר. בקיצור התלהבנו רצח ואז מישהו פלט כזה, ׳הנער הנסתר הזה יפה ממש׳ ואז קראנו לו ככה״ נייל הסביר על שם היצירה ״אני בהלם שכל השכבה מכירה אותו, זה מפדח״ הארי קבר את ראשו בידיו ״זה לא, זה מגניב. כולם יתלהבו ממך״ הארי הניד בראשו ובושה נראת על פניו, ״איך אתה יודע שזה הציור שלי?״ שאל בבלבול ״ליאם ראה לי פעם אחת שהלכנו ברחוב״.
הארי דמיין את השכבה שלו מסתכלת על הציור שלו שברחוב ומתלהבים ממנו, וזה נשמע כל כך מוזר בראש לו. הוא צייר את הציור הזה כדי למרוד, אבל גם כי אהב את הרעיון שמאחוריו, זה מבטא אותו ברגע של העזיבה של הבית, הקיר המפורר כאילו הוא ׳שבר׳ את הפחד שלו וברח מהבית.
״בנים בא לפה אורח״ צעקה של לואי נשמעה ברחבי הבית. הארי הסתכל על נייל בבלבול, ״בוא״ משך את הארי לעמידה והם רצו אל המדרגות.
